© כל הזכויות שמורות לברנע ג'פה לנדה משרד עורכי דין

Together is powerful

הגברת התחרות וצמצום אי-השוויון בין אתרי סחר ישראליים לזרים

אתרי קניות באינטרנט שאינם מוחזקים בבעלות ישראלית, או שלבעליהם אין נציגות רשומה בישראל (אף אם קיימת גרסה בעברית של אותו אתר), עשויים ליהנות מיתרון משמעותי על פני אתרים המוחזקים בבעלות ישראלית. הסיבה העיקרית לכך היא שאתרים זרים פועלים על-פי תפיסה לפיה, ככלל, הם אינם כפופים להוראות חוק הגנת הצרכן הישראלי.

 

כפועל יוצא מתפיסה זו של בעלי האתרים הזרים, לא מוטלות על אותם אתרים זרים החובות הנרחבות שהחוק מטיל על אתרי קניות ישראלים, כמו למשל: אפשרות לביטול עסקה וזיכוי הלקוח (בניכוי דמי ביטול סמליים) למשך שבועיים מרגע קבלת המוצר שנרכש באתר, אף במקרים בהם נעשה שימוש במוצר.

 

על מנת לבסס תפיסה זו, תנאי השימוש של אותם אתרי קניות זרים מקנים סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט במדינת מושבו של בעלי האתר. כך תנאים (חוזיים) אלה למעשה מאיינים את זכויותיו של הצרכן הישראלי להיפרע את נזקיו מאתר הקניות הזר, שלא ימהר לפתוח בהליך משפטי יקר מחוץ לישראל אל מול אותו אתר (מה גם שבדרך כלל מדובר על סכומי כסף לא משמעותיים ויש צורך לעבור משוכות משפטיות-פרוצדוראליות לא מבוטלות על מנת שבית המשפט יתיר להמציא תביעה כזו לנתבע שמקום מושבו מחוץ לישראל).

 

תפיסה זו של היעדר הכפיפות לרגולציית דיני הצרכנות הישראלית, על-פיה מבססים האתרים הזרים הפועלים בישראל או המציעים לצרכן הישראלי את מרכולתם לממכר את מדיניותם כאמור – יש בה כדי ליצור או אף להעצים אי-שוויון מובהק בתחרות בינם לבין האתרים הישראלים, אשר ממשיכים באותה עת למצוא עצמם כפופים לרגולציה די מכבידה למול הצרכן הישראלי.

 

יחד עם זאת, נראה כי לאחרונה מסתמן שינוי במגמה. המחוקק ובתי המשפט החלו לנקוט בשורה של צעדים שמטרתם להחיל על האתרים הזרים את הוראות הדין הצרכני הישראלי תוך כרסום בחסינות שניתנה להם מפני התדיינות בבתי משפט בישראל ועל-פי הדין הישראלי, בד בבד עם מתן הקלות מסוימות לאתרים הישראלים.

 

הדבר בא לידי ביטוי במספר בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שנפתחו כנגד מספר חברות רב-לאומיות ונדונו לאחרונה בבתי המשפט בישראל. כך למשל, נפסק במסגרת הליך שנפתח כנגד אתר האינטרנט  Booking.com, כי על אף שהחברה שמחזיקה בבעלותה את האתר רשומה בהולנד, ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה – וכי על חברות רב לאומיות כגון Booking לקחת בחשבון כשהן פועלת בישראל בהיקף כה נרחב שהן תצטרכנה להתמודד עם תביעות משפטיות ועליהן לתמחר סיכון זה בפעילותן. מספר חודשים קודם לכן, במסגרת הליך דומה שנפתח כנגד אתר LinkedIn (שמקום מושבו של בעליו באירלנד ובקליפורניה שבארה"ב), פסק בית המשפט כי בעידן ה"כפר הגלובלי", המאופיין בעיקר בשימוש ברשת האינטרנט, על תאגידי ענק המספקים את שירותיהם לרחבי העולם באמצעות האינטרנט לקחת בחשבון אפשרות כי ייתבעו במקום מושבם של הצרכנים הטוענים לפגיעה כתוצאה משירות זה, כאשר זהותם ברורה וידועה להם. פסיקה ברוח דומה אף ניתנה לפני כן במסגרת הליך שהוגש כנגד אתר PayPal, במסגרתה קבע בית המשפט כי העובדה שפעילותם של תאגידי ענק נעשית באופן עיקרי או בלעדי באמצעות האינטרנט, איננה מקנה להם חסינות מפני התדיינות בבתי משפט בישראל ועל-פי הדין הישראלי.

 

דוגמה נוספת לשינוי המגמה המסתמן ניתן למצוא בחוות הדעת שניתנה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת הליך משפטי שנפתח כנגד בעלי האתר Facebook (שמקום מושבם באירלנד ובקליפורניה שבארה"ב). במסגרת ההליך נבחנה השאלה האם תניית השיפוט שצוינה בתנאי השימוש באתר, שלמעשה שללה כל אפשרות לתבוע את Facebook בבתי המשפט בישראל, לא כל שכן על-פי הדין הישראלי – מהווה "תנאי מקפח" בחוזה אחיד. היועץ המשפטי לממשלה קבע בחוות דעתו כי תניה זו עשויה להרתיע את המשתמשים בישראל מלתבוע את Facebook בשל העלויות הרבות הכרוכות בכך (שכירת שירותיו של עו"ד זר, נסיעות תכופות לחו"ל וכיוצא בזה) ועל כן היא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. פירוש הדבר הוא שלשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה, תנית שיפוט זו אינה מחייבת את הגולשים הישראלים. במידה ובית המשפט העליון יאמץ את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הדבר יפתח פתח לניהול תביעות נגד אתרי ענק בישראל ובהתאם לדין הישראלי.

 

בנוסף, לאחרונה עברה בכנסת בקריאה ראשונה – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח-2017. מדובר בהצעת חוק שרלוונטית לאתרים ישראלים המציעים למכירה שירותי תיירות הניתנים במלואם בחו"ל (הארחה, נסיעה, חופשה או בילוי) באמצעות ספק שירות זר. הצעת החוק, שזוכה לתמיכה רחבה בקרב חברי הכנסת בוועדה, נועדה לטפל בכשל שנוצר בממשק שבין העוסק הישראלי לבין ספק השירות בחו"ל, כאשר עוסקים בישראל המקבלים הודעות ביטול מצרכנים ישראלים לפי חוק הגנת הצרכן בנוגע לעסקאות מקוונות, נאלצים לעיתים לשלם מכיסם לספק השירות בחו"ל את ההפרש בין דמי הביטול שהם גובים מהצרכן ובין ההחזר הכספי ודמי הביטול שהספק מחו"ל גובה מהם. על-פי הצעת החוק, העוסק הישראלי (במידה והוא המתווך בעסקה ולא נותן השירות בפועל) יהיה רשאי להציע לצרכן לבחור בין שתי חלופות: זכות ביטול בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, או לחילופין זכות ביטול בהתאם למדיניות הביטול של הספק הזר.

 

כעת, נותר להמתין ולבחון האם מדובר בסנונית ראשונה המבשרת על הנחת תשתית תחרותית הוגנת ושוויונית יותר בין אתרי הסחר המקוון הישראליים לבין אלה הזרים, שתלך ותתעצם – או שמא גם בעתיד אתרי הסחר הישראלים המקוונים ימשיכו למצוא עצמם נתונים לבדם לרגולציה הישראלית המכבידה, בעוד מקביליהם הזרים הפועלים בישראל ומכוונים לקהל הישראלי – יזכו בעניין זה ליתרון תחרותי, תוך הפיכת זכויותיו של הצרכן הישראלי להפקר.