השתמשתם ב-AI בלי לאמת? זה יכול לעלות לכם 30 אלף שקל

בית המשפט העליון מעלה הילוך בהתמודדות עם תוצרי "הזיות" של בינה מלאכותית – וחייב את עיריית רמת גן בהוצאות חריגות בסך 30,000 ₪. זאת לאחר שהעירייה הפנתה לחוזר מנכ"ל ולפסיקה שלא היו ולא נבראו, באופן שפגע בזכויותיו של תלמיד בחינוך המיוחד להסעות לבית הספר.

AI בכתבי טענות: מותר להשתמש, אסור להיסחף

בינה מלאכותית כבר מזמן חלק מהשגרה, וגם בעולם המשפט קשה להתעלם ממנה. אבל יש הבדל חד בין שימוש מושכל – ככלי עזר שמסייע להגיע לתוצר סופי שעובר בדיקה, החלטה ושיקול דעת אנושי – לבין שימוש בלתי מבוקר, שבו הטקסט נכנס לכתב הטענות או למענה רשמי בלי סינון ובלי אימות.

הדברים נכונים במיוחד כשהמשתמש נושא באחריות להציג תמונת מצב עובדתית ומשפטית מדויקת – מה אומר החוק, ומה באמת נקבע בפסיקה.

התייחסות בתי המשפט ל"הזיות" בינה מלאכותית בכתבי טענות

במהלך השנה החולפת ניתנו כמה וכמה החלטות ופסקי דין שבהם הוטחה ביקורת חריפה על תופעה מטרידה: הפניות שגויות, ציטוטים שלא היו ולא נבראו, וסעיפי חוק פיקטיביים – כולם כתוצר של שימוש בכלי AI ללא אימות מקצועי עצמאי. עד עכשיו, הסנקציות שנפסקו נעו לרוב בין מאות לאלפי שקלים בודדים, שהוטלו על מי שהגיש לבית המשפט את התוצר הבלתי-מאומת.

בפסק הדין שניתן כעת, בית המשפט העליון מאותת שהסבלנות השיפוטית לא רק פוחתת – היא מתורגמת לסנקציות משמעותיות יותר, ובסטנדרט נוקשה במיוחד כשמדובר ברשות ציבורית.

כהן נ' עיריית רמת גן: לא "טעות טכנית", אלא כשל מצטבר

פסק הדין בעניין עיריית רמת גן מצייר תמונה חריגה בחומרתה. במענה מנהלי לאזרח שביקש לממש את זכאות בנו – תלמיד חינוך מיוחד – להסעה למעון החינוכי, העירייה הסתמכה על "חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשפ"ג/4(א)" שלא קיים כלל, כעילה למנוע ממנו את הזכאות להסעה. לא זו בלבד: היא אף ציטטה ממנו סעיפים מפורטים שאינם מופיעים בשום נוהל. בהמשך, גם בהליך המשפטי, העירייה הפנתה לפסקי דין שלכאורה תומכים בעמדתה, אך בפועל לא נמצא בהם האמור – ולעתים אף מדובר באסמכתאות שאינן קיימות כלל.

בית המשפט העליון מתח ביקורת נוקבת על ההתנהלות. הדגש לא היה רק על עצם קיומן של שגיאות, אלא על ההקשר: מדובר ברשות מנהלית, שמשיבה לאזרח ומנהלת הליך משפטי מעמדת כוח. בית המשפט עמד על פערי הכוחות ועל כך שלאזרח מן השורה בדרך כלל אין יכולת אמיתית לזהות שהנימוקים "נשמעים משפטיים" אך למעשה הם מומצאים.

אם בכתבי טענות של עורכי דין קיימים עדיין מסננים (צד שכנגד ובית המשפט), הרי שבמגע הישיר עם הרשות הנזק הפוטנציאלי גדול בהרבה. הציבור הפגיע ביותר עלול להיפגע בלי לדעת שמשהו כאן לא תקין. על כן נקבע שמדובר בשימוש בלתי מבוקר, שניתן להגדירו כהפקרות.

לביקורת הנוקבת התווספה גם סנקציה כספית: העירייה חויבה לשלם 30,000 ₪ הוצאות. בכך מעביר בית המשפט העליון מסר חד וברור – תם עידן הסבלנות. בעת הנוכחית נדרש כל גוף לבצע שימוש נכון, מבוקר ומושכל גם בבינה מלאכותית, ולא להתפרק מחובתו להפעיל אחריות, שיקול דעת ובקרה על מה שיוצא תחת ידו.

לא לאסור AI – לחייב אחריות אנושית מלאה

פסק הדין מהווה איתות ברור על שינוי פאזה: לא עוד הסתפקות בהערות אזהרה או בהוצאות סמליות, אלא נכונות להטיל סנקציות משמעותיות – במיוחד כשהשימוש הבלתי מבוקר בבינה מלאכותית פוגע ביושרת ההליך, מטעה את בית המשפט ואת הצד שכנגד, ועלול להוביל אזרחים לקבל החלטות מנהליות שגויות כאילו הן "מבוססות דין".

המסקנה המעשית לעורכי דין, לרשויות ולכל מי שמגיש כתבי טענות או מקבל החלטות מנהליות ברוח "AI-first" פשוטה: אפשר להשתמש – אבל אסור להאמין. אימות עצמאי אינו מותרות, אלא תנאי בסיסי. ובתי המשפט, כפי שעולה כעת במפורש, אינם יכולים להישאר סבלניים נוכח תופעה שמאיימת הן על טוהר ההליך השיפוטי והן על אמון הציבור בשירות הציבורי ובמערכת המשפט.

חשוב להבהיר, בית המשפט העליון אינו מבקש לחסום שימוש בבינה מלאכותית, ואף מציין את התועלות האפשריות לרשויות בשימוש בה. אבל המסר  חד – בינה מלאכותית היא כלי עבודה, ולא תחליף לביצוע העבודה. אם משתמשים בה – חייבים לבצע בקרה, לאמת מקורות, ולהפעיל שיקול דעת אנושי אמיתי.

[לעיון בפסק הדין: עע"מ 63194-08-25 כהן נ' עיריית רמת גן, 22.3.2026].

**

עו"ד גל ליפשיץ היא שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד.

מחלקת הליטיגציה של משרדנו היא מהמובילות בישראל, מדורגת בקבוצות האיכות הגבוהות ביותר על ידי מדריכים משפטיים מקומיים, ומלווה את הלקוחות הבולטים במשק בסכסוכים משפטיים מורכבים. למשרדנו ניסיון עשיר בליווי וייצוג של לקוחות מובילים במשק הישראלי, בהם חברות ציבוריות ופרטיות, גופים ממשלתיים ורשויות מקומיות, בנקים וגופים פיננסיים, דירקטורים ונושאי משרה בכירים.