יצוא לאיחוד האירופי: מכסות, PFAS ופחמן

מאז תחילת 2026 נכנסו לתוקף שלושה הסדרים אירופיים שמשנים את תנאי היצוא מישראל לאיחוד: מכסות על יבוא פלדה, הגבלות על חומרי PFAS במוצרי צריכה ובאריזות מזון, והשלב הכספי של מנגנון התאמת הפחמן בגבול (CBAM). בשלושתם החובה מוטלת על היבואן האירופי, אך המידע הדרוש לעמידה בה מצוי אצל הספק הישראלי, והסכם האסוציאציה אינו מגן עליו מפניהם.

ב-1 באוקטובר 2026 נכנסה לתוקף החובה להצהיר, בכל יבוא של מוצרי פלדה לאיחוד האירופי, על המדינה שבה הותכה הפלדה. תשעה ימים לאחר מכן, ב-10 באוקטובר, נכנס לתוקף האיסור על שיווק מוצרי צריכה המכילים PFHxA. צעדים אלה מצטרפים למכסות הפלדה, החלות מאז 1 ביולי 2026, ולמגבלה על PFAS באריזות מזון, החלה מאז 12 באוגוסט 2026. ברקע צעדים אלה, מנגנון התאמת הפחמן בגבול פועל מאז 1 בינואר 2026 במתכונתו הקבועה, הכוללת חובת תשלום בגין היבוא.

המשותף להסדרים אלה אינו התחום אלא השיטה. האיחוד מעביר את משקל ההגנה על שווקי האיחוד מן המכס אל המידע: היכן הותכה הפלדה, מה מכיל הציפוי של הבד, וכמה פחמן נפלט בייצור הדשן. מכיוון שמידע נמצא אצל היצרן ולא היבואן, הסיכון עובר בפועל אל היצואן הישראלי.

מטרת עדכון זה היא להציג את  ההסדרים, את מעמדה של ישראל בהם לפי הסכם האסוציאציה, ואת הצעדים שכדאי לנקוט כבר עתה.

ההסדרים נמצאים בשלבי יישום, וחלקם צפויים להשתנות עוד השנה.

משטר הפלדה

ב-17 ביוני 2026 אומצה תקנה 2026/1384, המחליפה את אמצעי ההגנה הזמני על שוק הפלדה האירופי, שהתבסס על כללי ארגון הסחר העולמי, בהסדר קבוע של מכסות יבוא. היקף המכסות השנתי לכל הקטגוריות יחד עומד על 18,345,922 טון, ירידה של כ-47% לעומת היבוא ב-2024 לפי הודעת הנציבות. מעבר למכסה מוטל מכס של 50%, כפליים מהשיעור באמצעי ההגנה. ההסדר חל על מוצרי פלדה בסיסיים מפרקים 72 ו-73 לתעריף המכס, ובהם ברזל בניין, מוטות, חוטי פלדה, צינורות ופרופילים. מוצרים מעובדים יותר, כמו מבני פלדה וברגים, נמצאים כיום מחוץ לתחולה, אך הנציבות נדרשת לבחון את הוספתם של מוצרים עד סוף 2026, ואת מוצרי הפלדה המעובדים עד 30 ביוני 2027.

. גם מוצר שיוצר כולו בישראל אינו פטור מהמכס החל על יבוא מעבר למכסה. לפי תקנת היישום 2026/1457, לישראל נקבע נקבעה מכסה ייעודית בקטגוריה אחת בלבד – צינורות מרותכים גדולים – בהיקף של 3,336.97 טון בשנה. בשאר הקטגוריות מתחרים מוצרים ישראליים עם מוצרים ממדינות אחרות על מכסה משותפת, המוקצית לפי סדר הגעה.

מ-1 באוקטובר 2026, לפי תקנת היישום 2026/1963, כל יבוא של מוצר הנכלל בהסדר מחייב הצהרה על המדינה שבה הפלדה הותכה ונוצקה לראשונה (melt and pour). הראיה העיקרית היא תעודת בדיקה של המפעל (Mill Test Certificate) הכוללת את מספר היציקה. עד 30 בספטמבר 2027 ניתן להסתפק במסמכים חלופיים, ולאחר מכן תידרש תעודת המפעל. כיום ארץ ההתכה אינה משנה את שיוך המשלוח למכסה. אולם עד 30 ביוני 2028 תבחן הנציבות אם להפוך אותה לבסיס לזכאות למכסות. אם כך יוחלט, פלדה שהותכה במדינה שלישית ועובדה בישראל עלולה להיזקף למכסת המדינה שבה הותכה.

היקף היצוא הישראלי בתחום מצומצם. לפי נתוני הנציבות, יבוא הברזל והפלדה לאיחוד האירופי מישראל הסתכם ב-2025 בכ-27 מיליון אירו, שהם כ-0.2% מכלל היבוא מישראל. ההשפעה מתמקדת במספר מצומצם של יצואנים, שעבורם השאלה המעשית היא אם המשלוח יגיע לגבול לפני שהמכסה המשותפת תמצה בידי יצואנים ממדינות אחרות.

הגבלות על PFAS

ב-10 באוקטובר 2026 נכנס לתחולה השלב הצרכני של ההגבלה על החומר PFHxA (חומצה פרפלואורוהקסנואית), אחד מחומרי ה-PFAS הנפוצים בציפויים דוחי מים, שמן וכתמים. תקנה 2024/2462 של הנציבות הוסיפה את פריט 79 לנספח XVII של תקנת REACH. מעתה אסור לשווק באיחוד ביגוד, הנעלה, קוסמטיקה, אריזות נייר למזון ותערובות לצרכן המכילים PFHxA ומלחיו מעל 25 ppb, או חומרים קשורים מעל 1,000 ppb. הסף נמדד בכל חומר הומוגני בנפרד, כמו בד, ציפוי או סוליה. מ-10 באוקטובר 2027 תחול ההגבלה גם על טקסטיל ועור לצרכן שאינם ביגוד, כמו שטיחים, וילונות וריפוד. מוצר שהועמד בשוק האיחוד לפני מועד התחולה מותר במכירה.

ההגבלה אינה נשענת על רעילות חריפה. PFHxA נחשב פחות רעיל מ-PFOA ופחות מצטבר בגוף האדם, ובשל כך שימש תחליף לו. הנימוק העיקרי הוא סביבתי: החומר כמעט אינו מתפרק, ולפי הנציבות הוא עולה בהרבה על סף ההתמדה הגבוהה (very persistent) שבתקנת REACH. הוא מסיס במים ונודד למי תהום ולמי שתייה, ולכן כל פליטה מוסיפה למלאי סביבתי שאי אפשר להשיב. הוועדות המדעיות של סוכנות הכימיקלים האירופית (ECHA) קבעו כי הסיכון אינו מבוקר כראוי, והנציבות אימצה את מסקנתן.

באריזות מזון חלה מגבלה רחבה יותר. סעיף 5(5) לתקנת האריזות 2025/40 אוסר, מ-12 באוגוסט 2026, לשווק אריזה במגע עם מזון המכילה PFAS בריכוז של 25 ppb לכל חומר בנפרד, 250 ppb לסכום החומרים, או 50 ppm לסך ה-PFAS כולל פולימרים. המגבלה אינה מוגבלת ל-PFHxA ואינה מוגבלת לאריזות נייר. היא חלה על כל מי שמוכר לאיחוד מזון ארוז, ובכלל זה יצואני תוצרת חקלאית ומזון מעובד, גם כשהאריזה נרכשה מספק חיצוני.

הענפים החשופים בישראל הם הביגוד וההנעלה, ובכלל זה ביגוד חוץ וספורט עם גימור דוחה מים; הקוסמטיקה, ובכלל זה מוצרי ים המלח; יצרני האריזות ויצואני המזון; ויצרני תכשירי ניקוי ואיטום לצרכן. לפי נתוני הסחר של האו"ם (UN Comtrade), יבוא האיחוד מישראל ב-2025 הסתכם בכ-23 מיליון דולר בביגוד, בכ-104 מיליון דולר בקוסמטיקה, בשמים ושמנים אתריים, ובכ-68 מיליון דולר בסבונים ותכשירי ניקוי. רק חלק קטן מכך מכיל PFAS בפועל.

אלא שמעגל המושפעים רחב בהרבה מהיצוא שנרשם בסטטיסטיקה. חברות ישראליות רבות בתחומי הביגוד, ההנעלה והקוסמטיקה מייצרות במצרים, בירדן או באסיה, ומוכרות לאירופה ישירות משם. סחורה זו אינה נרשמת כיצוא ישראלי, אך ההגבלות חלות עליה במלואן, והאחריות החוזית כלפי הלקוח האירופי מוטלת לא פעם על החברה הישראלית. כך גם ספקי כימיקלים וציפויים ישראליים שמוכרים ליצרנים באירופה. הצהרת ספק כי PFAS "לא הוסף במכוון" אינה מבטיחה עמידה בספים, שכן גם שאריות מקו הייצור עלולות לחצות אותם.

מנגנון התאמת הפחמן בגבול (CBAM)

תקנה 2023/956 הקימה מנגנון המחייב יבואן של מוצרים עתירי פליטות לרכוש תעודות פחמן לפי הפליטות שנגרמו בייצורם. המטרה היא להשוות את עלותם לזו של ייצור אירופי הכפוף למסחר בפליטות. בשנים 2023–2025 חלה חובת דיווח בלבד. מ-1 בינואר 2026 המנגנון נמצא בשלב הקבוע, ויבוא בשנה זו כרוך בתשלום. תקנה 2025/2083 פישטה את ההסדר: יבואן שמייבא עד 50 טון בשנה פטור, מכירת התעודות תחל ב-1 בפברואר 2027, וההצהרה הראשונה, על יבוא של 2026, תוגש עד 30 בספטמבר 2027.

המנגנון חל על ברזל ופלדה, אלומיניום, מלט, מימן, חשמל ודשנים. בתחום הדשנים נכללים אמוניה, חומצה חנקתית, דשנים חנקניים ודשנים מורכבים, וכן אשלגן חנקתי. אשלג לבדו ודשני זרחן-אשלג אינם נכללים. מכאן שהמנגנון נוגע לחלק ניכר מהיצוא הישראלי. לפי נתוני הסחר של האו"ם, יבוא האיחוד מישראל ב-2025 הסתכם בכ-225 מיליון דולר בדשנים, בכ-540 מיליון דולר בכימיקלים אנאורגניים, בכ-169 מיליון דולר באלומיניום ובכ-82 מיליון דולר במוצרי ברזל ופלדה. לא כל המוצרים בקטגוריות אלה כפופים למנגנון, אך מוצרי הפלדה הישראליים כפופים לו לצד המכסות.

החבות מוטלת על היבואן, אך גובהה תלוי בנתוני הפליטות של היצרן. יבואן שאינו מקבל נתונים מאומתים מהמפעל ישלם לפי ערכי ברירת מחדל, שנקבעו ברמה גבוהה במכוון. יצואן שיספק נתוני פליטות מאומתים ייהנה אפוא מיתרון על פני מתחרה שאינו עושה זאת. סעיף 9 לתקנה מאפשר להפחית את מספר התעודות כנגד מחיר פחמן ששולם בפועל במדינת הייצור. מאז 2025 כולל הבלו על דלקים בישראל רכיב פחמן, העולה בהדרגה עד 2030. האם רכיב זה יוכר לצורך ההפחתה היא שאלה פתוחה, שהנציבות טרם הכריעה בה.

ב-17 בדצמבר 2025 הציעה הנציבות (COM(2025) 989) להרחיב את המנגנון לכ-180 מוצרים מעובדים יותר, בעיקר מוצרי פלדה ואלומיניום, ולקבוע כללים נגד עקיפתו. המועצה והפרלמנט אימצו עמדות שלפיהן ההרחבה תהיה גדולה עוד יותר, והמשא ומתן ביניהם החל בספטמבר 2026. אם תאושר, ההרחבה תחול גם על יצרני מוצרי מתכת מוגמרים, שאינם כפופים למנגנון כיום.

הסכם האסוציאציה בין האיחוד האירופי לישראל אינו מסייע ליצואנים הישראלים ביחס לדרישות החדשות

המשותף לכל המגבלות שתוארו לעיל הוא שמעמדה של ישראל כשותפת סחר, והסכם האסוציאציה שבין האיחוד האירופי לישראל, אינו מבטיח ליצואן הישראלי פטור מההסדרים. בפלדה, האיחוד הסתמך על סעיף ההגנה שבהסכם כדי להחיל את המכס על יבוא מישראל. בהגבלות ה-PFAS ובמנגנון ה-CBAM, עצם קיומו של ההסכם אינו פוטר מעמידה בדרישות. גם עמידה בכללי המקור, הקובעים אילו מוצרים זכאים להעדפות מכוח ההסכם, אינה מספיקה: בפלדה נדרש מידע על ארץ ההתכה, אף שכיום היא אינה קובעת את שיוך המשלוח למכסה; ב-CBAM נבחנות פליטות הייצור; וב-PFAS נבחן הרכב המוצר ורכיביו בהתאם להסדר החל. לפיכך, לצד האפשרויות המשפטיות לתקיפת ההסדרים, נדרשת היערכות מעשית וחוזית לעמידה בהם.

מה אפשר לעשות?

ראשית, מיפוי המוצרים. יש לבדוק את קודי המכס של המוצרים המיוצאים לאיחוד מול נספח I לתקנת הפלדה ומול נספח I לתקנת ה-CBAM, ולזהות מוצרים שיש בהם ציפוי, גימור או אריזה העשויים להכיל PFAS. בהגבלות ה-PFAS המיפוי צריך לרדת לרמת הרכיב: בד, בטנה, ציפוי, דבק, סוליה ואריזה.

שנית, מידע מהספקים. המידע הנדרש מצוי לרוב אצל ספקי חומר הגלם: תעודת מפעל הכוללת את ארץ ההתכה, בדיקות מעבדה בספים של התקנות, ונתוני פליטות מאומתים. כדאי לדרוש אותו כבר עתה, לבחור מעבדה שמודדת בספים הנדרשים, ולתעד מתי הועמדה כל סדרה לראשונה בשוק האיחוד. התיעוד הזה יקבע אם המלאי נהנה מההקלה למוצרים ששווקו לפני מועד התחולה.

שלישית, עדכון החוזים. מול הספקים, החוזה צריך לחייב מסירת מידע, הודעה על שינוי בנוסחה או במקור, ושיפוי. מול הלקוח האירופי, החוזה צריך לקבוע מי נושא בסיכון של דחיית משלוח, של מכס מעבר למכסה ושל עלות תעודות הפחמן, ולהתאים את ההצהרות למידע שבידי היצואן בפועל. תנאי המסחר הבינלאומיים (Incoterms) לבדם אינם מסדירים זאת.

רביעית, היערכות ל-2027. בתוך שנה יסתיימו כמה תקופות מעבר: הצהרת ההתכה תחייב תעודת מפעל, ההגבלה על PFHxA תורחב לטקסטיל לבית, ויבואנים ישלמו לראשונה על תעודות הפחמן. מי שבוחר כעת חומר חלופי ל-PFHxA מוטב שיבחר בחומר שאינו ממשפחת PFAS, במקום שהדבר אפשרי.

לוח מועדים

חברות המייצאות לאיחוד מוצרי פלדה, אלומיניום, דשנים, טקסטיל, קוסמטיקה או מזון ארוז מוטב שיבחנו את חשיפתן לפני מועדי 2027.

***

פרופ' עמיחי כהן הוא יועץ מיוחד לענייני משפט בינלאומי.