סטארטאפים: כמה שווה ההמצאה שלכם

הסכמי רישיון הינם מאבני  היסוד של חברות טכנולוגיה המבוססות על קניין רוחני. הסכם רישיון הינו חוזה משפטי בין שני צדדים, הידועים כנותן רישיון ומקבל רישיון. נותן הרישיון מעניק למקבל הרישיון זכות שימוש ורישיון מוגבלים ומנגד, מקבל הרישיון מקבל על עצמו שורה של תנאים הנוגעים לשימוש במוצר ותשלום בעבור השימוש.

כיצד אומדים את שווי הרישיון?

שווי הרישיון הוא הסכום בו מכר ה'מוכר מרצון' ל'קונה מרצון'  את הרישיון. אולם, כיצד
יודעים הצדדים כמה לדרוש או כמה לשלם בעבור הרישיון? כיצד חברות יודעות אם השקעה ברישיון מסוים כדאית? בפרט ברישיון שאת פירותיו יזכו לקטוף רק בעוד מספר שנים.

בשל הקושי בהערכת שווי הרישיון בעת חתימת העסקה, שוויו נקבע על-פי רוב באחוזים ממכירות המוצרים המתבססים על ההמצאה שעליה ניתן הרישיון.

אחוזים אלו נקראים "תמלוגים" והם מהווים מודל לחלוקת הרווחים בין הממציאים לבין חברות טכנולוגיות
שמשתמשות בהמצאה כדי לייצר ולהפיץ מוצרים.

כיצד ייקבע גובה התמלוגים?  

בשל הקושי בחישוב גובה התמלוגים, נוסחו כללי אצבע לקביעת אחוז התמלוגים לפי תחום ומוצר ועל פי השוואה לרמת התמלוגים הנהוגה במוצרים דומים ובעסקאות דומות. הבנת מקור כללי האצבע תסייע לנו במקרים בהם אנו מתקשים לקבוע את הגובה של התמלוגים.

חוק ה-25%

המקור הראשי לקביעת גובה התמלוגים על מתן רישיון לשימוש בקניין רוחני הוא "חוק ה-25%". החוק קובע כי שיעור התמלוגים שעל משתמש בקניין רוחני של אדם אחר לשלם לבעלים של אותו קניין רוחני, הוא 25% מהרווח התפעולי על אותו מוצר. השימוש בחוק ה- 25% מניח שעל נותן הרישיון ומקבלו לחלוק ברווח הנובע מהשימוש ברישיון. בנוסף, על מקבל הרישיון לקבל את מירב הרווח (75%) כמי שלקח על עצמו את מירב ההוצאות וכפועל יוצא את מירב הסיכון.

על פי החוק, בתעשיות בהן הרווח התפעולי הממוצע הוא כ- 12% (כדוגמת תעשיית הכימיקלים) גובה התמלוגים הממוצע הוא כ- 3%. בתעשייה בה הרווח התפעולי הממוצע הוא 18.5% (כדוגמת תעשיית המוצרים הרפואיים) גובה התמלוגים הממוצע הוא כ 4.5%.  בתעשייה שבה הרווח התפעולי הוא בממוצע כ- 26% (למשל תעשיית התרופות) גובה התמלוגים הממוצע הוא כ- 6.5%.

בבדיקה שהוצגה במאמרו המפורסם של רוברט גולדשיידר (יש המכנים את 'חוק ה- 25%' על שמו – “חוק גולדשיידר”), ושהתבססה על מחקר בקרב 15 התעשיות המובילות בעולם וכן על הסכמי רישיון מוצלחים בשנים 2000-1980, נמצא כי שיעור התמלוגים החציוני עמד על 4.3% שמהווים כ- 26.7% מהרווח התפעולי הממוצע.

במחקר של KPMG בשנת 2012, נבדק תוקפו של חוק ה-25%, והיקף השימוש בו על פי בחינה של רמת התמלוגים המקובלת ב- 14 תעשיות מובילות. ממחקר זה עולה כי גם שנים לאחר מאמרו של גולדשיידר עדיין המשיכה רמת התמלוגים על מתן רישיון לעמוד בחוק ה- 25%.

עם זאת, המחקר מצא כי שיעור ה- 25 אחוז מהרווח הוא מתוך ה- EBITDA (רווח לפני ריבית, מסים, פחת והפחתות) של החברה. השימוש ב- EBITDA במקום ברווח התפעולי, מביא לדיוק רב יותר בחלוקת הרווח שבא מתרומה של הרישיון. זאת כי הוא מוציא מכלל החישוב שיקולים חשבוניים ופיננסיים שאינם קשורים בהכרח לתרומה של הרישיון לרווח המתקבל על המוצר שמבוסס עליו.

סיכום

הבנת המקור לקביעת גובה התמלוגים היא רק צעד ראשון בחישובם. חישוב גובה התמלוגים בפועל תלוי לא רק ברווח התפעולי או ב-EBITDA הנהוג באותה תעשייה אלא גם בפרמטרים נוספים כמו: גודל השוק שאליו פונה המוצר, מועד חדירת המוצר לשוק וההשקעה הנדרשת עד להגעתו של המוצר לשוק.

לפרטים נוספים, אנא צור קשר עם עורכי דין במחלקת ההייטק במשרדנו.