יחידת קרקע שנחתמה לגביה עסקת קומבינציה, מהווה דירת מגורים לעניין מיסוי מקרקעין

בית המשפט דחה לאחרונה ערר שעסק בזכויות מקרקעין שקיבלו עוררים במתנה מקרוביהם. העוררים קיבלו במתנה זכויות במקרקעין, כמשמעותן בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה).

מתנה זו, הנחשבת כמכירה לפי חוק מיסוי מקרקעין, הייתה קרקע שנחתמה לגביה עסקת קומבינציה, במסגרתה התחייב הקבלן לבנות עבור הבעלים דירות מגורים.

השאלה שבמחלוקת היא אופן סיווג הזכויות במקרקעין שרכשו העוררים – מקבלי המתנות, וזאת לצורך בחינת החבות של העוררים במס רכישה. העוררים טענו שקיבלו במתנה קרקע ולא דירת מגורים.

העוררים טענו, כי יש לפרש את הבינוי "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה", באופן מצמצם, החל רק כאשר יש התחייבות של המוכר עצמו להשלמת הבנייה. על כן, לא ניתן בנסיבות אלו לסווג את הדירה כדירת מגורים לצורך מס רכישה.

המשיב מנגד, טען כי יש לפרש את הביטוי "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" באופן רחב יותר, כך שצריך לפרש את הביטוי כהתחייבות מצד המוכר להשלמת הבנייה, שכן המוכר העביר את הקרקע יחד עם התחייבות היזם להשלמת הבנייה.

המחלוקת שבין הצדדים נובעת מהגדרת "דירת מגורים" בסעיף 9(ג) לחוק, שם נקבע כי לעניין מס הרכישה, גם דירה שבנייתה טרם הסתיימה עשויה להיחשב כדירת מגורים, וזאת- למעט דירה שאין עמה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה.

בית המשפט דחה את הערר ופסק, נוסח הסכם הקומבינציה מלמד, כי למעבירים קיימת הזכות להמחות את זכיותיהם כלפי היזם לאחרים וכי היזם יהיה מחויב כלפי בעלי הזכויות החדשים בכל התחייבויותיו בהסכם הקומבינציה. על מנת, להגשים את תכלית הסעיף, יש לזהות את הנכס שרואה הרוכש לנגד עיניו ושאותו הוא מצפה, צפייה ריאלית וסבירה לקבל. לכן, נקבע כי העוררים קיבלו במתנה דירת מגורים.