בית המשפט העליון קבע: מעמדו של מוטב הערת אזהרה בדבר הימנעות מעשיית עסקה הינו כמעמד נושה מובטח

הרקע להליכים: בשנת 2015, אלימלך רייכמן ויצחק יפה חתמו על הסכם הלוואה, לפיו רייכמן יעמיד אשראי וילווה כספים ליפה בהתאם לתנאי ההסכם. בכדי להבטיח את מעמדו של רייכמן נרשמה לטובתו "הערת אזהרה שלילית", קרי הערה בדבר הימנעות מעשיית עסקה במקרקעין של יפה.

בשנת 2016, יפה הוכרז כפושט רגל ורייכמן ביקש להכיר בו כנושה מובטח מכוח הערת האזהרה. מנגד, הנאמן בפשיטת הרגל של יפה טען יש להכיר ברייכמן כנושה רגיל. בית המשפט המחוזי קבע שקיומה של הערת אזהרה אינו בהכרח מקנה מעמד של נושה מובטח ויש להבחין האם מדובר בהערת אזהרה חיובית או שלילית.

הדעה הרווחת בפסיקה ובספרות היא שכאשר מדובר בהערת אזהרה אשר נרשמה מכוחה של עשיית עסקה, קרי הערת אזהרה חיובית, לזכאי ישנו מעמד של נושה מובטח.

לעומת זאת, כשמדובר בהערת אזהרה שלילית, יש לבחון מהו תוכנה ומהי הזכות המהותית אותה נועדה להבטיח. בענייננו, בית המשפט המחוזי קובע שהערת האזהרה שנרשמה נועדה להבטיח עסקת משכון ובכך מגלה את תכליתה. מכאן, מעמדה זהה להערת אזהרה חיובית ורייכמן נחשב לנושה מובטח. 

הנאמן, ערער על קביעתו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון ומכאן הערעור.

בית המשפט העליון, דן בסוגיה בהרכב של שלושה שופטים ומציין כי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, אינו מבצע הבחנה בין הערת אזהרה "חיובית" ל"שלילית". הסעיף קובע נורמה מהותית, המשריינת את זכותו של בעל ההערה מפני פגיעה על ידי אחרים, שגם להם יש זכויות כנגד בעל המקרקעין. תכלית הסעיף היא שבעל הערת אזהרה לא יאבד את זכויותיו, גם כאשר החלו הליכי פירוק או כינוס נכסים נגד בעל הזכויות במקרקעין. בית המשפט העליון קבע כי לרייכמן מוקנה מעמד של נושה מובטח, שבכוחו למנוע ביצוע כל עסקה במקרקעין, עד אשר ייפרע החוב כלפיו.