הסנקציה ההולנדית על מוצרי ההתנחלויות: דרישות המכס ההולנדי לגבי יבוא להולנד מישראל

ב-22 בספטמבר 2026 נכנס לתוקף בהולנד צו הסנקציות הזמני בדבר ההתנחלויות בשטחים שבשליטת ישראל (Tijdelijk sanctiebesluit onrechtmatige nederzettingen, Stb. 2026, 222). הצו אוסר יבוא, קנייה ומכירה של טובין שהופקו, כולם או חלקם, בהתנחלויות באזורים הנשלטים על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים ("השטחים"), ובכלל זה רמת הגולן. הוא אוסר גם מתן שירותי תיווך בסחר בטובין אלה וכל פעולה שנועדה לעקוף את האיסורים. הצו נכנס לתוקף בלי תקופת מעבר, וחל גם על מלאי שכבר נמצא בהולנד.

הדיון בישראל התמקד בחברות שפועלות מעבר לקו הירוק. אלא שהנטל המעשי של הצו מוטל על כל מי שמייצא מישראל להולנד. לפי הנחיות המכס ההולנדי, היבואן ההולנדי מצהיר בכל משלוח מישראל שהטובין אינם מן ההתנחלויות, ונדרש להציג ראיות לכך בביקורת. מאחר שהאיסור חל גם על טובין שרק חלקם הופק בהתנחלויות, השאלה אינה רק היכן הורכב המוצר, אלא גם מהיכן הגיעו רכיביו. צפוי כי היבואנים ההולנדים יעבירו את הדרישות הללו אל הספק הישראלי: במילים אחרות מבחינת רוב היצואנים, החובה המרכזית שמטיל הצו היא הדיווח על מקום הייצור, ולא איסור סחר ממש.

העדכון מציג את ההבדלים בין המצב שקדם לצו למצב כיום, את לוח הזמנים, את הענפים המושפעים ביותר, ואת הצעדים שכדאי לנקוט כבר עתה.

מה היה עד כה ומה משתנה

עד כניסת הצו לתוקף, מוצרי התנחלויות נמכרו בהולנד כדין, בכפוף לשתי מגבלות של הדין האירופי: שלילת ההעדפה המכסית לפי הסכם האסוציאציה, וחובת סימון מקור מדויק. הצו מחליף את הסימון באיסור, ומעביר את נטל ההוכחה אל כל משלוח מישראל.

ההתנחלויות מוגדרות לפי רשימת המיקודים של האיחוד, שמשמשת מזה שנים לשלילת ההעדפה המכסית. הובהר כי הצו אינו משנה את יחסי הסחר בין הולנד לישראל בתוך גבולות 1967. כמו כן, הצו חל על טובין בלבד. הממשלה ההולנדית ציינה שלא מצאה בסיס בדין האירופי לאסור באופן לאומי שירותים והשקעות, שנתונים לסמכותו הבלעדית של האיחוד במדיניות הסחר, וכי היא ממשיכה לבחון אפשרויות בתחום זה. האכיפה מופקדת בידי המכס (ביבוא) ובידי רשות החקירות הפיסקלית FIOD (בשאר האיסורים).

לוח זמנים

הצו נחתם ב-13 ביולי 2026 ופורסם ב-21 ביולי, לאחר חוות דעת דחופה של מועצת המדינה מ-24 ביוני. הוא הותקן לפי סעיף 2(1) לחוק הסנקציות מ-1977 (Sanctiewet 1977), שמאפשר לממשלה ליישם בצו המלצות של ארגונים בין-לאומיים, והממשלה נשענה בו על חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי מיולי 2024 ועל החלטות של העצרת הכללית ומועצת הביטחון. הצו נכנס לתוקף חודשיים לאחר פרסומו, ויפקע בתום שלוש שנים, ב-22 בספטמבר 2029, אלא אם יוארך בחוק או יבוטל קודם לכן.

עם הפרסום הודיעה הממשלה לפרלמנט כי כל אחד מבתיו רשאי לדרוש שהצו יאושר בחוק, עד 30 בספטמבר 2026. אם הוגשה דרישה כזו וחוק האשרור יידחה, הצו יבוטל מיד.

שלבי הצו · 2026–2029 (לא בקנה מידה)

מי מושפע בישראל

לפי נתוני מאגר הסחר של האו"ם (UN Comtrade), היצוא הישראלי להולנד הסתכם ב-2025 בכ-2.66 מיליארד דולר, כ-4.5% מיצוא הסחורות של ישראל, לעומת כ-2.70 מיליארד ב-2024. זהו יצוא מגוון, שרובו תעשייתי. שבעה ענפים מרכזים כשלושה רבעים ממנו: מכונות ומכשירים מכניים; דלקים ותזקיקים; כימיקליים ודשנים; מכשור אופטי ורפואי; חקלאות ומזון (לרבות מזון מעובד); ציוד חשמלי; ופלסטיק.

נראה כי החשיפה הישירה ביותר היא של ענפי החקלאות והמזון, ושל ענפים קטנים יותר כמו קוסמטיקה (כ-20 מיליון דולר) ויין, שבהם חלק מהייצור מתבצע מעבר לקו הירוק או ברמת הגולן. יצואן שמשווק תוצרת משני צדי הקו נדרש להפריד ביניהן בכל שלב בשרשרת, כולל בבתי האריזה, ולתעד את ההפרדה. בענפי התעשייה הסיכון עקיף יותר, אך רחב יותר: מוצר שהורכב בתוך הקו הירוק עשוי לכלול רכיב מספק משנה באזור תעשייה מעבר לקו, ומן הסתם ההצהרה המבוקשת על ידי היבואן ההולנדי תכלול גם הצהרה לגבי נושאים אלו. לפי הנחיות המכס ההולנדי נראה דווקא הספקים הקבועים והגדולים יידרשו לתיעוד המפורט ביותר.

שתי קבוצות נוספות מושפעות במישרין. הראשונה היא חברות ישראליות עם חברה בת הולנדית. לפי השאלות והתשובות של סוכנות המיזמים ההולנדית (RVO), הצו חל על כל החברות בהולנד ועל חברות הולנדיות בכל מדינות האיחוד, והאיסור על שירותי תיווך עשוי לתפוס גם פעילות מכירה ושיווק שאינה עוברת פיזית בהולנד. השנייה היא יצואנים וחברות לוגיסטיקה שמנתבים סחורה דרך נמל רוטרדם למדינות אחרות באיחוד. המעבר עצמו מותר, אך רק כל עוד הסחורה נמצאת תחת פיקוח מכסי ואינה משוחררת לשוק ההולנדי.

מה אפשר לעשות?

ראשית, מיפוי שרשרת האספקה ברמת הרכיב. יש לזהות את אתרי הייצור, הגידול והאריזה של כל מוצר שנמכר להולנד, ואת ספקי המשנה של רכיביו המהותיים, ולבדוק את המיקודים מול רשימת האיחוד. אתר אחד מעבר לקו הירוק בשרשרת מספיק כדי להעמיד משלוח שלם בסיכון.

שנית, הכנת תיק ראיות קבוע ליבואן. המכס ההולנדי מקבל כראיות תעודות או הצהרות ספק שמציינות את המיקוד או את מקום הייצור, חשבוניות, חוזים ומסמכי לוגיסטיקה שנוקבים באתר הייצור, והצהרות יצרן שהמוצר יוצר בתוך גבולות 1967. כדאי להכין חבילה אחידה לכל מוצר, ולוודא שהיא עקבית עם הוכחות המקור שנמסרות ממילא לפי הסכם האסוציאציה.

שלישית, בחינת ההצהרות והשיפוי בחוזים. יבואנים הולנדיים צפויים לבקש הצהרות חתומות וסעיפי שיפוי. לפני חתימה יש לוודא שההצהרה אינה רחבה ממה שניתן לבסס במסמכים, במיוחד במה שנוגע לרכיבים מספקי משנה, ולקבוע מי נושא בעלות של משלוח שנעצר, של מלאי שאינו ניתן למכירה ושל סחורה שנתפסה.

רביעית, בחינת הפעילות בהולנד עצמה. חברה עם חברה בת הולנדית, מרכז הפצה ברוטרדם או סוכן מכירות הולנדי צריכה לבחון אם פעילותם נוגעת במוצרים שהצו אוסר, גם כשהמוצרים עצמם אינם מגיעים להולנד. האחריות הפלילית מוטלת על הגורם ההולנדי, והוא שידרש מן החברה האם לשנות את דרכי העבודה.

צעדים אלה אינם פותרים את כל השאלות. רמת האכיפה בפועל תתברר רק כשהמכס יתחיל לדרוש מסמכים, והצו עצמו עשוי להשתנות במהלך שלוש שנות תוקפו. אולם נראה כי יצואנים לשוק ההולנדי ייטיבו לעשות אם יתחילו להכין כבר כעת את המסמכים הנדרשים.

***

פרופ' עמיחי כהן הוא יועץ מיוחד לענייני משפט בינלאומי.