בחודש מאי 2015 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיו מנכ”ל עמותה ומורשה חתימה שלה, וכן עזבונו של אביו ז”ל, מי שהיה יושב ראש ועד העמותה, יחויבו אישית נוכח התנהלות העמותה בסך כולל של כ-13 מיליון ש”ח.
מדובר על עמותה, שעל-פי מטרותיה הוקמה לצורך עזרה לנפגעי סמים, הגברת המודעות בציבור לנגע הסמים והסברה בתחום, וכן הגברת המודעות בציבור לסכנות הנובעות משימוש באלימות.
קודם לפסיקה זו של בית המשפט המחוזי, ניתן בשנת 2011 צו לפירוק העמותה בעקבות בקשה לפירוק שהוגשה על-ידי רשם העמותות, לאחר שנתגלו ממצאים חמורים בדוח חוקר אודות העמותה אשר התמנה על-ידי הרשם. בית המשפט קבע אז, בהתבסס על דוח החוקר, כי קיים אינטרס ציבורי ברור שפירוק העמותה ייעשה על-ידי בית המשפט. בעקבות צו הפירוק, נתמנה מפרק לנכסי העמותה.
על-פי ממצאי דוח החוקר אודות העמותה עלו ממצאים חמורים, על-פיהם מוסדות העמותה לא תיפקדו כראוי ולא פיקחו על פעולותיהם של מנכ”ל העמותה, שפעל בניגוד לטובת העמותה, ושלא להגשמת מטרותיה, תוך הטעיית התורמים של העמותה וניצול תמימותם ורצונם הטוב. כך, ממצאי הדוח העלו, כי העמותה התרימה מהציבור סכומים, בהיקף נרחב, בלא שפעלה לקידום מטרותיה ובפועל עיקר פעילותה של העמותה הסתכם בגיוס תרומות על מנת לשלם תשלום משכורות עובדי העמותה.
מאותו דוח עלו ממצאים נוספים, לפיהם בעמותה התקיים, בנוסף למערך ההתרמה הרגיל, גם מערך תרומות נפרד בהיקף נרחב, אשר לא בא לידי ביטוי בספרי העמותה, וכי כספים שנאספו באמצעות קופות התרמה (כ-500 קופות צדקה שהוצבו בבתי עסק שונים) ושוברי תשלום לא הגיעו לקופת העמותה אלא נלקחו שלא כדין, על-ידי בעלי תפקידים בעמותה לשם תשלום משכורות. בנוסף, עלה מהדוח, כי בוצעו תשלומים במזומן לעובדים ללא דיווח לרשויות המס.
לאור כל זאת, ובעקבות בקשת המפרק, קבע בית המשפט כי מנכ”ל העמותה, וכן עזבונו של אביו ז”ל, מי שהיה יושב ראש ועד העמותה, יחוייבו להשיב לעמותה סך של כ-6.5 מיליון ש”ח כל אחד, וביחד כ-13 מיליון ש”ח. עוד נפסק, כי אותו מפרק שנתמנה בעקבות צו הפירוק כאמור, יתמנה ככונס נכסים על נכסי הנדל”ן וזכויות במקרקעין של אותו מנכ”ל ועל כל נכסי העיזבון של יושב הראש לצורך מימוש פסק הדין וסכום החוב הפסוק. על-פי הוראות חוק העמותות, הכספים שיתקבלו בקופת הפירוק של העמותה כתוצאה ממימוש הנכסים יועברו לעמותות בעלות מטרות דומות על מנת לממש את המטרות שלשמן הכספים נתרמו במקורם על-ידי הציבור.
פסק דין זה מהווה דוגמה להטלת אחריות אישית על נושאי משרה בעמותה וללא צורך בהרמת מסך תאגידית. זאת בהתאם להוראות הדין המאפשרות לחייב אדם בתשלום חובות העמותה בגין אחריות אישית במקרה בו העמותה התנהלה תוך מרמה או עשתה שימוש בלתי הוגן בכספים מצד האחראים לה, תוך הפרת חובת האמונים וחובת הזהירות החלה עליהם (על-פי סעיפים 373-374 לפקודת החברות החלים על עמותה שבפירוק מכוח סעיף 54 לחוק העמותות).
כמו כן, פסק הדין מעורר את החשיבות של פעילות עמותה בהתאם למטרותיה. על-פי הוראות הדין, עמותה אינה רשאית לבצע פעולות שאינן במסגרת מטרותיה הרשומות. כמו כן, על עמותה להשתמש במשאביה (כספים, נכסים, ציוד וכיו”ב) אך ורק לצורך קידום מטרות העמותה. במידה והעמותה קיבלה כספים, בין כתרומות ובין כתמיכות לצורך קידום מטרה מסוימת, עליה להשתמש באותם כספים למטרה לשמה ניתנו ולא למטרות אחרות (ואף אם המטרות האחרות הינן במסגרת מטרות העמותה). בנוסף, אם המצג שהוצג כלפי התורמים הוא כי יעשה שימוש מסוים בכספי העמותה, יש להשתמש בכספים לאותו שימוש, ולא לצבור אותם או להעבירם לשימושים אחרים (גם אם הם במסגרת המטרות).
פעילות עמותה שלא בהתאם למטרותיה, עלולה להוביל לפירוקה, להטלת אחריות אישית על נושאי משרה ובעלי תפקידים בה, ואף במקרים מסוימים להטלת סנקציות פליליות.
