חקירת אירועי אסון המירון מעלה שאלה משפטית חשובה בדבר הקשר בין סמכות לאחריות. בית המשפט העליון השיב לשאלה זו לא מזמן בהקשר אחר לגמרי, במסגרת פסק דין שנתן באפריל 2022 בפרשת יורו טרייד.
פרשת "יורו טרייד" עלתה לכותרות בשנת 2015, כשמשקיעים טענו כי איבדו את כספם בגלל פעולות לא חוקיות שביצעה החברה וחלק ממנהליה.
במסגרת הפרשה עלו שאלות באשר לתפקודה הרגולטורי של רשות ניירות ערך, ולמידת האחריות של רשות שלטונית לתוצאות ולנזק שנגרם ממעשים אותם היה בסמכותה למנוע או לצמצם.
מה הוא האינטרס הציבורי?
בפסק דין מרתק מצא כבוד השופט הנדל, כי גם לרשות יש אחריות ביחס לנזק שנגרם למשקיעים לקוחות יורו טרייד, וכי עליה לשאת בתוצאות מעשיה (או אי מעשיה), אך עמדתו לא התקבלה. בסיכומם של דברים, בית המשפט מצא שני ליקויים מרכזיים בפעולת הרשות לני"ע.
הליקוי הראשון שנמצא הוא כי הרשות "נרדמה על המשמר". לפי בית המשפט, רשות ניירות ערך לא בדקה כי יורו טרייד עמדה בהתחייבותה להפסיק את פעילותה, ובפועל החברה המשיכה לקבל כספים ו"להשקיע" אותם. הליקוי השני, לפי בית המשפט, הוא משך הזמן – שישה חודשים – שלקח לרשות לפעול להוצאת צו מניעה כנגד החברה, מרגע הגילוי כי החברה מבצעת עבירות.
ליקויים אלה הובילו מספר משקיעים שאיבדו את כספם לתבוע את גם את רשות ני"ע.
שופטי דעת הרוב ושופט דעת המיעוט הסכימו כי מצופה היה מהרשות לפעול ביתר נמרצות בכדי להזהיר את הציבור, ובכדי לסגור את פעילות יורו טרייד בהקדם. עיקר המחלוקת בין העמדות נסובה על שני אלו: אמות המידה לבחינת פעולה "נמרצת" של רגולטור, והאם האינטרס הציבורי הוא להעניש רגולטור ש"נרדם בשמירה" ולהשית עליו קנס או פיצויים.
שופטי הרוב גילו עמדה "סלחנית" כלפי הרשות, וכלפי רגולטורים באשר הם, והציבו רף גבוה מאוד (שספק אם ניתן להגיע אליו), הקובע כי רק אם תוכח התרשלות קיצונית של רגולטור, שתביא לנזק באופן כמעט בלעדי, רק אז ניתן יהיה לדרוש ממנו לשאת בתוצאות מעשיו.
מי שהתנסה בניהול בוודאי מכיר את כלל הבסיס: "יש סמכות – יש אחריות". זה כלל הכרחי לניהול תקין. במקרה שלפנינו, אנו רואים שבית המשפט העליון מתעלם מתפיסת יסוד זו דווקא לגבי מי שהמחוקק הפקיד בידיו את הסמכות לנהל את כל שוק ניירות הערך בישראל. למעשה, בית המשפט קבע כי: "יש סמכות אך אין אחריות".
כטוב בעיניהם
לצד כלל יסוד זה ישנו כלל יסוד בסיסי יותר – דוגמא אישית. כלומר, מי שקובע את הרף חייב להדגים בהתנהלותו כי הוא עומד ברף בעצמו. גם מכלל בסיסי זה שחרר בית המשפט את רשות ני"ע, ובפסק הדין לא הייתה קריאה לרשות לבחון את מעשיה או לאמץ תכנית אכיפה וולנטרית.
בפסיקתו, בית המשפט הניח בפני רגולטורים ובפני בעלי סמכות ציבוריים את האפשרות לפעול כטוב בעיניהם, ולזכות בהגנת בית המשפט גם כשפעולתם מביאה לנזק של ממש.
האם תפישה זו "תזלוג" גם לעמדת בית המשפט עת יבחן את מידת אחריותם של גורמי ממשל באירועים בהם ימצא כי כשלו במילוי תפקידם? האם נאשמי אסון המירון יוכלו לחסות תחת מטרית הגנה שכזאת? ימים יגידו. אבל השאלה חשובה ובוערת כבר עכשיו – האם פסק דין שכזה תורם ליצירת תשתית לערכים חברתיים וניהוליים יציבים, ערכים שאותם היינו מצפים לראות לטובת קיומן של מערכות ניהול ציבוריות יציבות ואמינות?
***
עו"ד ניב פולני הוא יועץ מיוחד במשרד ברנע ג'פה לנדה בתחומי הבנקאות והתשלומים.
מחלקת הרגולציה במשרד עורכי דין ברנע ג'פה לנדה עומדת לרשותכם לשאלות נוספות בתחום הרגולציה, ותחומים אחרים.
***