הטרדה מינית סביבתית – זה לא בדיחה, זו הטרדה

הטרדה מינית סביבתית אולי לא מוגדרת באופן רשמי בחוק למניעת הטרדה מינית, אבל היא חיה ובועטת במקומות עבודה רבים. באופן מפתיע, היא נתגלתה כבעיה דווקא בחברות "צעירות" ובמשרדים יצירתיים, אשר מטפחים סביבת עבודה עוינת ורוויה ברמיזות מיניות ואף באמירות מיניות בוטות. רק לאחרונה, פורסמו דיווחים על הטרדה מינית רווחת במספר משרדי פרסום מובילים בישראל. על פי הסיקורים, במשרדים אלו מין נעשה חלק בלתי נפרד מסביבת העבודה. שימוש בשפה מינית ובוטה כדרך קבע במשרד, העברה של תמונות עירום בין עובדי המשרד, בדיחות מיניות מסופרות בקול רם בחללי העבודה – עוד יום שגרתי במשרד.

תרבות עבודה רעילה

בחודשים האחרונים, מספר חברות גיימינג גדולות בארצות הברית מצאו את עצמן במרכז של הד תקשורתי סביב התופעה של הטרדה מינית סביבתית. המשרדים של חברת הגיימינג המפורסמת  Activision Blizzard, יוצרת המשחקים הפופולריים “World of “Warcraft”  ו-“Call of Duty”),  הם מהמשרדים היפים והמנצנצים המאפיינים חברות הייטק רבות. הצוות צעיר, והתנאים, ככל הנראה, נפלאים. אבל קיים צד אפל –  לאחרונה הוגשה בארצות הברית תביעה נגד חברת הגיימינג, בטענה שהנהלת החברה לא פעלה כדי למנוע הטרדה מינית שרווחה בחברה. כתב התביעה השווה את סביבת העבודה לבית אחווה (בדומה לסרטי קולג' אמריקאים), עם שיחות מסדרון על יחסי מין ובדיחות על אונס, ומסורת משרדית לפיה עובדים (לרוב שתויים) נעו בלהקה בין נשות המשרד תוך שהם מעירים להן הערות בעלות אופי מיני.

 זאת לא התביעה הראשונה נגד Activision Blizzard בגין אי-מניעת הטרדה מינית. כבר לפני חצי שנה תבעה מדינת קליפורניה את החברה בגין הטרדה מינית והפלייה. מדינת קליפורניה טענה שמשרדי החברה הם, "קרקע פורייה להטרדה והפלייה נגד נשים", ושעובדות נאלצו להדוף באופן קבוע הערות ומעשים בעלי אופי מיני, אשר אפיינו את ההתנהגות הרגילה שם.

תופעה רווחת ועיקשת

המקרה ב-Activision Blizzard אינו חריג בעולם הגיימינג. בסוף דצמבר 2021, חברת Riot Games הסכימה לשלם סך של 100 מיליון דולר בהסדר פשרה במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה על ידי עובדות ועובדים לשעבר בחברה (Riot Games היא מהגדולות והמובילות בעולם הגיימינג, והיוצרת של המשחק הפופולרי “League of Legends). כבר בשנת 2018 פורסמו דיווחים על מקרים רבים, לכאורה, של הטרדה מינית ב-Riot Games, החל מהערות סקסיסטיות ועד מנהלים בכירים שהפיצו רשימות של עובדות שאתן היו רוצים לקיים יחסי מין. עובדים ב-Riot Games נהגו להפיץ תמונות של איברי מין ולשלוח הודעות דוא"ל בתפוצה רחבה עם התייחסות למבנה הגוף של קולגות ולקיום יחסי מין איתן. סביבת העבודה הייתה רוויה בתכנים מיניים, שהיו חלק מה-"bro culture" – אווירת "חבר'ה" גברית גסה – של החברה, כך אמרו  עובדות ועובדי החברה.

ההנחה שהיום, בעידן ה-#MeToo, הטרדה מינית כה גלויה וגסה חלפה מהעולם, ושהיא שייכת לדור אחר, מתבררת כמוטעית. בתוך המשרדים המודרניים והנוצצים של מספר חברות מובילות, עם מצבת עובדים יחסית צעירה ועם כל הטוב שיש לחברות היי טק להציע– "פורחת" לא פעם סביבת עבודה משפילה ומרעילה. תופעה זאת, בה סביבת העבודה הופכת עוינת על ידי עיסוק עקבי במין, נקראת "הטרדה מינית סביבתית".

לא רק באמריקה

הנושא של הטרדה מינית סביבתית נדון גם בישראל.  החוק למניעת הטרדה מינית, אשר נחקק בשנת 1998, אינו מתייחס להטרדה מינית סביבתית. הטרדה מינית, על פי הגדרתה בחוק, היא הצעות או התייחסויות "המופנות לאדם".  עם זאת, בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה הכירו בהטרדה מינית בצורה של אמירות ומעשים שמופנים כלפי ציבור עובדות ועובדים במקום העבודה, ושיש בה כדי להעכיר את האווירה בכלל במקום העבודה.

כבר בשלהי שנות ה-90, בית המשפט העליון התייחס לתופעה של הטרדה מינית סביבתית. בפסק דין שעסק בפרופסור בסמינר הקיבוצים שהטריד מינית סטודנטית, בית המשפט העיר כי גם שימוש בשפה רוויות תכנים מיניים ותליית תמונות פורנוגרפיות במקום העבודה עשויים להיחשב הטרדה מינית.

בית המשפט העליון השמיע דברים דומים מספר שנים לאחר מכן, כשקבע כי אין חובה שהטרדה מינית תהיה מופנית כלפי אדם מסוים, ויכולה להתבטא גם בדיבור או מעשים "שנועדו למשוך את תשומות לבו של המוטרד אף אם אינן עוסקות בו". שם מדובר היה במנהל לשכה להכוונת חיילים משוחררים, אשר נהג להתבטא מול חיילות הלשכה בביטויים בעלי אופי מיני ולספר להן בדיחות גסות (במקביל אף הציג את עצמו לציבור החיילות כסקסולוג ונהג לשאול אותן שאלות אינטימיות). המנהל גם תלה תמונות מיניות במשרדו.

הגדרת גבולות

במשך השנים הבאות, בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה סרטטו את גבולות ההטרדה המינית הסביבתית. נקבע לא פעם כי אווירה מבודחת ומשוחררת, שבה נוהגים לצחוק על תכנים מיניים ולהשתמש בשפה גסה, אינה יכולה להצדיק התנהגות כזו, ולמעשה מדובר בהטרדה מינית סביבתית. כך נקבע ביחס למורה לשל"ח אשר נהג לספר לתלמידות ולמדריכות בטיולים שנתיים בדיחות ואמירות מיניות. כך נקבע גם ביחס למנהל בבית חולים שבדרך קבע סיפר בדיחות גסות ובעלות אופי מיני במהלך הדרכות שהעביר לאחיות.

לפני מספר שנים הגיעה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה מסכת ההטרדות המיניות שביצע מנהל מחלקה בבית חולים ברזילי שבאשקלון, כלפי מזכירה רפואית שהייתה כפופה לו. במשך 8 שנים, החל משנת 1999, המנהל נהג, בין היתר, לשתף את העובדת בפרטים מחייו האישיים לרבות בנוגע ליחסי מין, לשוחח עמה על נושאים מיניים, ולהציג לה תמונות וסרטונים מיניים במסך המחשב שבמשרדו.

באוגוסט 2018, בית הדין הארצי קבע שהתנהגות זו הייתה משום הטרדה מינית כלפי העובדת. כפי שקבע בית הדין, על אף שהמטריד לא התייחס באופן ישיר לגוף או למיניות העובדת, הוא יצר סביבת עבודה עוינת שחשפה את העובדת להערות ולהתייחסויות בעלות אופי מיני, בניגוד לרצונה ובאופן שפגע בכבודה. המקרה יצר שיח לוהט בתקשורת, ולא בכדי. בית הדין הארצי לעבודה הרחיב את הפרשנות של הטרדה מינית וייסד נורמת התנהגות חדשה למקום העבודה.

אחריות המעסיק

חשוב לזכור שהטרדה מינית במקום העבודה אינה רק עניינם של המתלוננת והנילון, אלא גם של המעסיק. בארץ מוטלת על המעסיק החובה לנקוט באמצעים שונים לשם מניעת הטרדה מינית והתנכלות במקום העבודה. חובה זאת בהחלט כוללת מניעת הטרדה מינית סביבתית.

בהקשר זה, על מעסיקים לדאוג שעובדים אינם מפיצים תכנים פוגעניים בסביבת העבודה ושעובדים מקפידים על שיח מכבד, כולל בערוצי תקשורת הפנימיים (מייל משרדי, סלאק, וכו'). לא קל להיות המבוגר האחראי, וזה דורש השקעה רבה, ללא ספק. אבל בסופו של יום, השקעה זאת עשויה להשתלם לכולם – היא תייצר סביבת עבודה נעימה ובטוחה עבור העובדים, ותחסוך למעסיק הליכים כואבים, כמו אלה שמתנהלים לאחרונה נגד Riot Games ו-Activision Blizzard.