לרוב, משק חקלאי הוא הנכס העיקרי של בעלי משקים רבים. לפיכך, בעלי נחלות במושבים מוצאים עצמם תוהים לגבי עתיד המשק המשפחתי לאחר מותם. אחד הקשיים הוא הצורך להתמודד עם ההחלטה של רשות מקרקעי ישראל הקובעת כי ניתן להוריש את המשק רק ליורש אחד בלבד. זה מקשה על חלוקת הרכוש בין היורשים בצורה שוויונית. לכן, עליהם להתמודד עם השאלה למי יש להוריד, כיצד ומה יקבלו היורשים אשר לא יירשו את המשק. בנוסף, ולאור היותה כפופה לחוקים, הסכמים, נהלים ותקנות ייחודיים למגזר החקלאי בכלל ולנחלות בפרט, אין ספק, כי הורשת משק חקלאי הינה מורכבת יותר מהורשת נכס נדל"ן עירוני.
מי יכול לרשת את המשק?
כיום, במקרה בו נפטר בעל הזכויות בנחלה וקיימים מספר יורשים לנחלה, תעבורנה הזכויות לאחד היורשים שהוסכם ע"י שאר היורשים. אם אין הסכמה בין היורשים – יורש שאושר ע"י בית המשפט, בהתאם לחוק הירושה.
על פי חוק הירושה, הזכויות בנחלה תועברנה ליורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי. היורש יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי רשות מקרקעי ישראל. במידה והיורש לא כשיר לרשת את הנחלה, עליו להעביר את הזכויות ליורש אחר שיוכל לקבל את הזכויות על פי חוזה החכירה, החלטות המועצה ונהלי הרשות.
אם כך, כיום לבן/בת הזוג אין זכות מוקנית לקבל את המשק לאחר פטירת בן/בת הזוג, אלא זכות קדימה בלבד בהתייחס ליתר היורשים. זאת במידה והוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי.
לפיכך, אחד הפתרונות האפשריים לחיזוק זכותו של בן הזוג לרשת את המשק, הינו עריכת צוואה הדדית. צוואה זו תקנה לכל אחד מבני הזוג את הזכויות במשק בעת פטירת בן או בת הזוג. במקרה כזה קובעים נהלי הרשות, כי יחולו הוראות הצוואה, בתנאי שהיורש עומד בדרישות הרשות.
מקרה מעניין הנוגע לצוואה הדדית במשקים נדון בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2013. במקרה זה, הורים ערכו בחייהם צוואה הדדית ובה הורישו לאחת מבנותיהם את זכויותיהם במשק החקלאי. זאת, בכפוף לכך שאותה בת תטפל ותסעד בת אחרת שלהם. למרבה הצער, לאחר פטירת האב, נרצחה הבת שאמורה היתה לרשת את הנחלה. אז האם ערכה צוואה חדשה בה הורישה את המשק לנכדה, שאיננה ביתה של הבת שנרצחה. זאת בניגוד לצוואה ההדדית שעליה חתם האב לפני מותו.
בית המשפט פסק, לאחר שבחן את השיקולים הרלבנטיים, כי יש לקיים את הצוואה האחרונה דווקא. בין היתר מאחר שהאב לא יכל בעת פטירתו להוריש את המשק על פי החוזה בין המושב לרמ"י למי שאינו בן זוגו, כמו גם מתוך בחינת הכוונה המשתמעת של ההורים מתוך הצוואה להוריש לביתם את המשק בתנאי שתטפל בבת האחרת, דבר אשר לא הסתייע בסוף בנסיבות הטרגיות של המקרה.
מה מקבלים היורשים הנוספים שאינם יורשים את המשק?
חוק הירושה קובע, כי יורש המשק, יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון.
כידוע, כיום מכירת נחלה חקלאית אינה כלכלית בדרך כלל. זאת מאחר שרוב הכסף המשולם על ידי הקונים משמש בסופו של יום לתשלומי חובה ומיסים כגון דמי רכישה, מס רכישה, מע"מ, דמי הסכמה, מס שבח, היטל השבחה, הסדרת חובות עבר, הסדרת חריגות בניה ושימושים חורגים.
ירושה אמנם אינה יוצרת אירוע מס, אך המגמה בפסיקת בית המשפט הינה שעל היורשים אשר מקבלים פיצוי כספי (ולא את הנחלה), יחול מיסוי מלא על המשק כבר במועד הירושה. כלומר, בהנחה ששיעור תשלומי החובה והמיסים שפורטו לעיל מגיע במשק מסוים ל-70%, יקבל היורש הנוסף (שאינו מקבל את הזכויות במשק) כ-50% מחלקו במשק "נטו" דהיינו כ-15% בלבד!
יורש המשק, לעומת זאת, מקבל זכות להתגורר במשק כל חייו, השווה על פניו יותר מ15% משווי המשק. יורש המשק ישלם את תשלומי החובה והמיסים רק אם יחליט למכור את המשק.
איך ניתן בכל זאת להוריש את המשק בצורה שוויונית בין היורשים?
אחד הפתרונות האפשריים למניעת אי השוויון בין היורשים הינו עיגון הזכויות בחלקת המגורים. זאת על ידי חתימה על חוזה חכירה, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, אשר מפחית את הצורך בהתנהלות מול הרשות. פתרון מתקדם אחר הינו רכישה של כלל זכויות המגורים בנחלה, אשר מהווה צעד משמעותי לקראת בעלות בחלקת המגורים בנחלה. נציין כי באזורי קו עימות ועוטף עזה, קיימות הנחות על גובה דמי ההיוון והרכישה כלכלית הרבה יותר.
עיגון הזכויות מייצר אפשרות ריאלית להעברת הנחלה לדור הבא ע"י הוספת בית שלישי בנחלה וביטול הצורך ברצף בין דורי, בין הורה לבנו, וכן אפשרות לפיצול של עד שני מגרשים (בהתאם לתב"ע). באמצעות אפשרות זו, ניתן לממש את הנחלה באופן חלקי בלבד. זאת בהתאם לצורך ולנסיבות, ולצמצם את חבות המס הכוללת.
במקרה של פיצול המגרש למטרת מכירה, בניית בית מגורים על המגרש המפוצל לפני מכירתו, מאפשרת לצמצם אף יותר את החבות במס שבח בעת המכירה (ובמקרים מסוימים גם במס רכישה של הרוכש).
בהתאם, פיצול הנחלה ליותר מיורש אחד, בד בבד עם עריכת צוואה והסכמים משפחתיים עוד בחיי כלל בני המשפחה מונעים מצב של יורש אחד היורש את כל הנחלה, תוך פגיעה ביתר היורשים אשר מקבלים פיצוי נמוך, ועשויים לצמצם באופן משמעותי את חבות המס בירושה – שכן הפיצוי שיורש הנחלה ישלם ייעשה לפי עלויות הפיצול בלבד.
לסיכום
ההחלטה על אופן ההורשה של הנחלה מציבה אתגר לא פשוט בפני בעלי המשקים. עליהם לקבל החלטה אשר תביא לפגיעה הקטנה ביותר במרקם היחסים המשפחתיים, ולמנוע סכסוכים בין בני המשפחה.
תכנון נכון של עתיד המשק, המשלב הכנת צוואה מותאמת למשק הספציפי ויורשיו, יחד עם ביצוע פעולות של פיצול הנחלה למגרשים עוד בחיים – בטרם ההורשה, מאפשר חלוקה שוויונית יותר של המשק, הפחתה של חבויות המס ליורשים, ומסייע לשמירה על מרקם היחסים במשפחה גם לאחר אחרית ימינו.
Source: barlaw.co.il