החודש התרחשו שני אירועים שלכאורה אין קשר ביניהם. בתחילת יוני, הגישה רשות ניירות ערך האמריקאית ה-SEC תביעה בבית משפט פדרלי נגד חברת קיק אינטראקטיב, שגייסה שנתיים קודם לכן, בקיץ 2017, כ-100 מיליון דולר באמצעות מכירת טוקנים (אסימונים דיגיטליים).
הטוקן שנמכר על ידי קיק, יועד לשמש אמצעי תשלום בעד מוצרים ושירותים שיופצו בפלטפורמה שקיק תכננה להקים, בהתבסס על טכנולוגיית הבלוקצ'יין החדשנית. החזון היה ברור: לייתר את הצורך בכסף ואת הצורך להמיר מטבע דיגיטלי במטבע מדינתי.
אירוע נוסף שחל השבוע הוא ההכרזת פייסבוק על ההשקה של מטבע דיגיטלי חדש – ליברה. גם כאן מדובר באסימון דיגיטלי, שמיועד לשמש אמצעי תשלום בעד מוצרים ושירותים שיופצו באמצעות הפלטפורמות של פייסבוק. גם כאן, החזון המוצהר הוא לייתר את הצורך בכסף ואת הצורך בחשבון בנק, ולהפוך את העברת הכספים לפשוטה כמו שליחת תמונה בווטסאפ.
במקרה של קיק, ה-SEC יישמה עקרונות שנקבעו בפסק דין שניתן בארה"ב באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, כשמקרר ביתי עוד נחשב למותרות, וקבעה כי אותם טוקנים, שמבוססים על טכנולוגיה מתקדמת, שאת השלכותיה על חיינו אנו עדיין מתקשים לתפוס – הם ניירות ערך, ושמכירתם צריכה להיעשות באמצעות תשקיף.
בתביעה מבקשת ה-SEC לחלט את מלוא הסכום שגויס (בתוספת ריבית), ולהטיל על קיק קנס כספי. לגישת ה-SEC, הטוקנים של קיק הם למעשה ניירות ערך, ומכירתם ללא תשקיף היא הפרת חוק.
ולמה הטוקנים הם ניירות ערך? ככה! כי ה ה-SEC החליטה שמכיוון שמדובר במיזם שטרם הוקם, שהצלחתו תלויה במאמצי הנהלת החברה, ושהמשקיעים בו ציפו להפיק ממנו רווח – יש לראות בטוקנים ניירות ערך, שמכירתם צריכה להיעשות באמצעות תשקיף.
לכאורה, פשוט וקל. כל מה שקיק הייתה צריכה לעשות הוא לפנות ל-SEC ולבקש ממנה לאשר תשקיף. הבעיה היא שהרבה חברות ניסו, אבל אף אחת מהן לא הצליחה. זאת כי ה-SEC לא רוצה לאשר תשקיפים למכירת מטבעות דיגיטליים.
אמנם היו הנפקות שנעשו באישור ה-SEC תוך שימוש בחריגים הקיימים בדין האמריקאי, אבל הנפקה ב"דרך המלך" לא הייתה. ככל הנראה, גם לא תהיה בעתיד הנראה לעין. לכן, קיק לא חיכתה ל-SEC היא קידמה במרץ את החזון שלה ליצירת מערכת פיננסית עצמאית על בסיס הפלטפורמה שלה, באמצעות טכנולוגיה שתגדיר מחדש את המערכת הפיננסית כפי שאנו מכירים אותה כיום. ואולם, בדומה לגלילאו גליליי, היא נתקלה ב"כנסיה", ה-SEC שניסתה בכל כוחה למנוע את הקידמה.
אבל עכשיו הגיעה פייסבוק – מעצמה תאגידית. פייסבוק גייסה שותפות עסקיות מכובדות – ויזה, מסטרקארד, אובר, איביי, פייפאל ואחרות והכריזה על השקת מיזם כמעט זהה לזה שקיק ניסתה לקדם שנתיים קודם.
בשני המקרים מדובר בתחליף כסף, שאמור להישען על רשתות חברתיות; בשני המקרים הוקם כחלק מהמיזם ארגון ללא מטרות רווח, שיתפקד כמעין בנק מרכזי, האמון על יציבות המטבע; כמו כן בשני המקרים מדובר בטכנולוגיה שטרם פותחה, שאמורה להתבסס על טכנולוגיית הבלוקצ'יין; ובשני המקרים, לא מדובר בניירות ערך.
מעניין לראות איך תגיב עכשיו ה-SEC כשניצבים מולה תאגידי ענק, ולא חברה קטנה על סף פשיטת רגל, שהעזה לחלום בגדול. זאת חוכמה מאוד קטנה להיות חזק על חלשים, ועל הגב שלהם לנסות לעצור את הקידמה ואת הטכנולוגיה, שמשנה את כללי המשחק לנגד עינינו.
השקת ליברה מלמדת אותנו את מה שכבר ידענו: אי-אפשר לעצור את הטכנולוגיה, אפילו ה-SEC לא יוכל לעשות זאת. וכפי שגלילאו אמר, "ואף על פי כן, נוע תנוע".
פורסם לראשונה בגלובס