הסכם ה-SAFE נועד להיות פשוט וקצר. המשקיע משקיע כסף עכשיו, בתמורה למניות בעתיד. כך למעשה, מורכבות המשא ומתן על מסמכי העסקה המלאים וההסכמה על הערכת השווי של החברה יידחו למועד מאוחר יותר.
ככלל, ההסכם אמור לרצות את שני הצדדים. מצד אחד, היזם מקבל השקעה לשימוש מידי על ידי החברה. המשקיע, מצד שני, מוגן מפני תנודתיות על ידי שווי ההמרה מקסימלי (CAP) או שיעור ההנחה (Discount Rate) שסוכמו. אלו הן הסיבות העיקריות לאטרקטיביות הסכם ה-SAFE בקרב יזמים ומשקיעים.
אולם, יש לשים לב לפרטים הקטנים, אשר בסופו של יום עשויים לקבוע את כישלון או הצלחת העסקה עבור הצדדים.
גובה סבב הגיוס העתידי
העיקרון הבסיסי של הסכם ה-SAFE הוא שכאשר החברה תגייס כסף בעתיד, ה-SAFE יומר למניות החברה. אולם, בכמה מניות מדובר? חישוב מספר המניות בהמרה עשוי להתבצע בהתאם לשווי ההמרה או לשיעור ההנחה שנקבעו, או בהתאם לאפשרות שתהיה עדיפה יותר למשקיע מבין אלו. בשל כך, המשקיע תמיד ישאף ששתי האופציות תהיינה כלולות ב-SAFE.
לדוגמא, משקיע השקיע 100,000 דולר, כאשר נקבע שווי חברה 10 מיליון דולר ושיעור הנחה 10%.
חישוב בהתאם ל-Discount Rate
חישוב סך המניות על פי הכסף שהושקע ב-SAFE, חלקי מחיר המניה בסבב הגיוס הבא, כפול ה-Discount Rate.
בהמשך לדוגמא לעיל, בסבב הגיוס הבא החברה גייסה לפי מחיר מניה של 10 דולר. במקרה זה, המשקיע יהיה זכאי לקבל מס' מניות השוות ל-100,000 דולר (הכסף שהושקע ב-SAFE) חלקי 9 דולר (10% הנחה על מחיר המניה בסבב הגיוס) = 11,111 מניות.
חישוב בהתאם ל-CAP
הכסף שהושקע ב-SAFE חלקי ה-CAP, חלקי ה-Company Capitalization.
באופן כללי, Company Capitalization הוא היוון של סך המניות והאופציות של החברה, אך כמפורט בהמשך, הגדרה זו ניתנת למו"מ. תחת הדוגמא הקודמת נתון גם כי ה-CAP הינו 10 מיליון דולרים וה-Company Capitalization הינו 1 מיליון מניות. לפי חישוב זה, המשקיע יקבל מס' מניות השוות ל100,000 חלקי 10,000,000 חלקי 1,000,000 = 10,000 מניות. מאחר וההמרה לפי ה-Discount Rate מניבה מספר גבוה יותר של מניות, המשקיע ישתמש במנגנון זה ויקבל 11,111 מניות.
אולם, מנגנוני המרה אלה מערימים מספר קשיים:
א. חשוב להגדיר במדויק מה ייחשב כסבב הגיוס. כלומר, האם השקעה של 100,000$ "בלבד" תגרור את המרת ה-SAFE? בדרך כלל נהוג לקבוע רף ספציפי המשקף את צרכי הגיוס של החברה ויעדיה לשנה הקרובה. מצד המשקיע קיימות מס' סיבות לקבוע רף מינימלי גבוה שעשוי להביא לדחיית ההמרה של ה-SAFE:
– על פי ההסכם, בגיוס הבא המשקיע יקבל את המניות ואת הזכויות הנלוות להן "כאילו הוא חלק מהסבב", ולכן המשקיע ירצה להמיר את ה-SAFE כאשר תיכנס לחברה השקעה משמעותית, שככל הנראה תניב לו זכויות ותנאים עדיפים.
– הגדרת רף מינימלי עשויה גם להיות חשובה למשקיע כיוון שהיא תדחה את המרת ה-SAFE ותגן עליו מדילול במהלך תקופת ההסכם (כאשר מצד שני, כל עוד ה-SAFE לא הומר למניות, המשקיע ככל הנראה לא ייהנה כלל מהזכויות הניתנות לבעלי המניות בחברה).
לעתים המשקיע אף ישאף להגדיר פרמטר נוסף, “Non-Qualified Equity Financing” המבטא סבב גיוס נמוך מהרף המינימלי שנקבע, אך במקרה זה, בניגוד להמרה אוטומטית ב-Qualified Equity Financing, המשקיע יוכל, לפי בחירתו הבלעדית, להחליט אם להמיר את ה-SAFE, או לחילופין להמשיך להחזיק בו ולחכות להשקעה בתנאים טובים יותר.
אתגרי המשא ומתן על סעיף זה נובעים מכך שלחברה יש בדרך כלל אינטרס לשמור על Cap Table "נקי" ובכך להימנע מחישובי המרה עתידיים בשיעורים שונים, העלולים לייצר תחושת אי וודאות. כמו כן, ההסכם עשוי לפגוע במשא ומתן עתידי של החברה עם צד שלישי, אם תרצה לגייס כספים לפי שווי גבוה יותר כאשר עננת ה-SAFE (והעובדה כי יומר לפי שווי נמוך יותר) מרחפת מעל העסקה. לאור זאת, החברה תעדיף לא להגדיר רף השקעה מינימלי כלל, או לכל הפחות, לנסות ולסכם על רף השקעה נמוך ככל הניתן.
ב. שימוש ב-CAP עשוי להעלות קושי נוסף. לפי הנוסחה, ל-Company Capitalization ישנה השפעה ממשית על מספר המניות אותן יקבל המשקיע כתוצאה מהמרת ה-SAFE. לפי נוסחת ה-CAP, ה-Company Capitalization נמצא במכנה המשוואה ולכן ככל שהוא יהיה גדול יותר, המחיר למניה יהיה נמוך יותר וכך המשקיע יקבל מספר רב יותר של מניות. לפיכך, המשקיע ישאף להכניס כמה שיותר פרמטרים תחת הגדרה זו (למשל, אופציות שהובטחו, אופציות שטרם הוקצו וכו') ואילו מנגד, החברה תרצה לצמצם כמה שיותר את ההגדרה.
תאריך בשלות והמרת רשות (Maturity Date, Optional Conversion)
נשאלת השאלה, מה קורה כאשר המשקיע מחזיק ב-SAFE זמן רב והחברה לא מגייסת כספים? מבחינת המשקיע, סביר שבשלב מסוים ירצה להמיר את הכסף שהשקיע ב-SAFE ולהפוך לבעל מניות בחברה. לאור זאת, המשקיע יבקש פרק זמן מוגדר ל"הבשלת" ה-SAFE (לרוב תקבע תקופה של 12 עד 24 חודשים) אשר לאחריו הוא יוכל להמיר את ה-SAFE מרצונו.
בהקשר זה חשוב לציין שלדעת רבים ה-SAFE מהווה כמעין הלוואה מקדימה, וזאת עד שיגיע הכסף "האמיתי". בהתאם לעיקרון זה, אם המייסדים ייכשלו בגיוס הכסף "האמיתי", יש הגורסים כי החברה צריכה לשאת בתוצאות, ולכן יש להפחית את ה-CAP לאחר הבשלת ה-SAFE ובכך להעניק, הלכה למעשה, יותר מניות למשקיע בעת ההמרה.
בכל אופן, תהא ההמרה אשר תהא, המשקיע צריך להבטיח כי הוא יקבל את המניות הבכירות ביותר הקיימות בחברה בזמן ההמרה.
סדר חלוקת נכסי החברה (Liquidation Priority)
שאלה נוספת עליה חשוב לתת מענה היא מה קורה אם החברה תתפרק (Dissolution Event), או דווקא תעשה אקזיט דרך מיזוג, מכירה או IPO (כל אחד מהם, Liquidity Event)? מקובל כי בעת פירוק, המשקיע יהיה זכאי לקבל את הגבוה מבין: א) הכסף שהושקע במסגרת ה-SAFE; או ב) הכסף שיחושב כחלק מכספי האקזיט, בהתאם להמרה למניות הבכירות ביותר של החברה מיד לפני האקזיט, וזאת לפי האפשרות העדיפה ביותר למשקיע מבין ה-CAP או ה-Discount Rate.
השאלה היא מי יהיה זכאי לקבל את הכסף קודם. האם מחזיק ה-SAFE יקבל את הכסף לפני מחזיקי מניות הבכורה? האם תהיה למשקיע קדימות על מחזיקי ה-SAFE האחרים? כל אלו הן שאלות מרכזיות שמשפיעות על סיכוני ההשקעה, וחשוב מאוד לתת עליהן מענה.
מעבר לתנאים שנדונו לעיל, יש נקודות נוספות שכדאי לקחת בחשבון. האם מדובר במשקיע חדש או שמחזיק ה-SAFE הוא כבר בעל מניות בחברה? אם המשקיע הוא כבר בעל מניות בחברה, הרי שלכל מטבע יש שני צדדים ועולה השאלה, האם לשמור על הכסף שהושקע ב-SAFE, או מנגד, להגן על הכסף "הישן" שכבר הושקע מפני דילול כבעל מניות בחברה.
משקיעים תמיד ישאפו לקבל סעיף MFN, כך שאם החברה תקצה ניירות ערך עם זכויות עדיפות לצד שלישי, המשקיעים יקבלו את אותם התנאים. בנוסף, חשוב לשים לב כיצד ניתן לתקן ולשנות את ה-SAFE. האם שינוי יתאפשר רק בהסכמת המשקיע והחברה, או שמא רוב מסוים ממחזיקי ה-SAFE יכול לכפות את שינויו?
בשורה התחתונה, נראה שהסכמי ההשקעה ה"פשוטים", הם לא כל כך פשוטים, וגם אם שמם יישאר כך, יש להכיר אותם לעומקם.
***
דין ווינברג הוא עורך דין במחלקת התאגידים בברנע ג'פה לנדה.