במוקד טיוטת תיקון מס' 4 לתקנות תובענות ייצוגיות, אותה פרסם לאחרונה משרד המשפטים, ניצבת כוונה לכלול מעתה ואילך בפנקס התובענות הייצוגיות – מרשם פומבי הפתוח לעיון הציבור – גם עותקים של כתבי התשובה המוגשים על-ידי משיבים (נתבעים פוטנציאלים) בהליכי תובענות ייצוגיות, כך שכתבי התשובה יהיו חשופים לעיני כל. זאת, בניגוד למצב הנוהג, שלפיו בפנקס מפורסמים רק עותקים מכתב התביעה ומן הבקשה לאשרו כתובענה ייצוגית, אותם מגיש מבקש האישור (התובע הפוטנציאלי אשר יוזם את ההליך). בדברי ההסבר לתיקון נכתב, כי מטרתו של התיקון המוצע היא להרחיב את היקף המידע הנגיש לציבור ביחס לתובענות הייצוגיות, וזאת בשל חשיבות ניהולו התקין של הפנקס, ולצורך שיפור השימוש בו.
ביסוד התיקון המוצע ניצבת אמנם מטרה ראויה של הגברת השקיפות, אולם עבור משיבים בהליכים ייצוגיים, ובעיקר במקרים בהם מדובר בחברות ציבוריות – הנתבעות לא אחת בהליכים אלו – מציב התיקון המוצע קשיים של ממש. קשיים אלה עלולים לכרסם בזכותם של המשיבים לפרטיות ולפגוע באופי הפעילות העסקית שלהם, באופן בלתי מאוזן ובלתי מידתי.
תקנות העיון הכלליות
כידוע, הזכות לפומביות הדיון בהליכים משפטיים הוכרה בישראל כזכות חוקתית. אולם, אין מדובר בזכות מוחלטת. בהתאם, אין פירושה כי באופן אוטומטי זכאי כל אדם לעיין בכתבי טענות המוגשים בתיקים שהוא אינו צד להם. האפשרות לעיין בתיקי בתי המשפט הוסדרה בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 ולפיהן, לצורך בחינת בקשה לעיון בתיק, יש לאזן בין זכות העיון של המבקש לבין האינטרסים המוגנים של הצדדים להליך, ובכלל זה זכותם של בעלי הדין עצמם לפרטיות, לרבות פרטיות עסקית, ושמירה על מידע רגיש.
בהתאם, במצב הרגיל נדרש צד ג' המבקש לעיין בתיק להציג את מטרת העיון המבוקש ואת היקפו. בית המשפט בוחן את הבקשה אל מול הנימוקים והאינטרסים המוגנים הקונקרטיים שמציגים לו הצדדים להליך. התיקון הנוכחי המוצע בתקנות תובענות ייצוגיות עומד, אפוא, בסתירה לתקנות העיון הכלליות, שכן אם יתקבל התיקון יוכל כל אדם, בכל מקרה ובלא כל נימוק, לעיין בפרטי כתב התשובה שמגישה החברה-המשיבה ביחס לבקשה לאשר נגדה תובענה ייצוגית.
אבן יסוד להגנה משפטית
בניגוד לכתב הגנה בהליך "רגיל", כתב תשובה המוגש ביחס לבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא מסמך ארוך ומפורט המשמש כאבן היסוד להגנה המשפטית של החברה-המשיבה. כתב התשובה אינו רק צבר של "הכחשות", אלא הוא כולל – על-פי הוראות הדין – את מלוא המסד העובדתי שנועד להדוף את טענותיו של מבקש האישור, ולצידו גם את הטיעון המשפטי. לצורך ביסוס טענות ההגנה נוהגות חברות-משיבות לפרט בכתב התשובה נתונים בדבר מכירותיהן, תכניות עסקיות, פניות שהתקבלו אצלן מצד לקוחות, התכתבויות עם הגורמים המאסדרים, החלטות של גורמי הנהלה ודירקטוריון, נתונים פיננסיים ועוד – כולם נתמכים בתצהיר מטעם מנהל בחברה-המשיבה, וכן באסמכתאות חסויות כגון פרוטוקולים, מצגות, נהלים, מאזנים, כרטסות וסיכומי דיונים פנימיים.
בנסיבות אלו, מתן היתר גורף לציבור כולו לעיין, בכל מקרה, בכתב התשובה עלול להביא לפגיעה של ממש בחברות-המשיבות. הוא עלול להביא לפגיעה ביכולתן של חברות להתגונן, בשל החשש כי העלאתן של טענות הגנה מסוימות תהא כרוכה בחשיפת מידע רגיש ובלתי פומבי; הוא עלול לשמש כאפקט מצנן לשיח חופשי ופתוח בישיבות הנהלה או בתקשורת מול רגולטור, מחשש כי בבוא העת דיונים רגישים אלה ייחשפו; הוא עלול לתמרץ מתחרים עסקיים ובעלי אינטרס להגיש תביעות סרק נגד חברות אך ורק על מנת לאלץ אותן לחשוף נתונים סודיים, דוגמת היקף מכירות, שאינם בהישג ידם במצב הרגיל; הוא אף עלול לשמש בעלי עניין בהליכים רגילים המתנהלים נגד חברות, לעקוף את הליכי גילוי המסמכים באותם תיקים ולעשות בהליך הייצוגי קרדום לחפור בו. מדובר בפגיעה של ממש בזכויותיהן הדיוניות והמהותיות של חברות-משיבות, וזאת בשלב מוקדם ביותר של ההליך, שיתכן וכלל לא יבשיל לתביעה ייצוגית של ממש וייהדף על הסף בשלב האישור.
חשיבותו של דיון פרטני
החשש אינו תיאורטי בלבד. בית המשפט העליון דן לאחרונה בפרשת רבקה טכנולוגיות (רע"א 1619/20) בסיטואציה בה בעלת מניות בחברת כימיקלים לישראל, הגישה נגד כיל בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה להסתרת מידע מהותי מהציבור בקשר עם פרויקט שקידמה כיל. במסגרת ההליך ביקשה רבקה טכנולוגיות לעיין בכ-2,000 מסמכים של כיל, אשר הכילו סודות מסחריים ומידע עסקי רגיש, הלקוחים כולם מכתבי טענות שהוגשו בהליך אחר שהגישה כיל בקשר עם אותו פרויקט. בית המשפט העליון בחן את טענותיה של רבקה טכנולוגיות ואיזן אותן אל מול טיב הנתונים והטעמים שהציגה כיל. בסיכומו של דיון, בית המשפט החליט לדחות את טענותיה של רבקה טכנולוגיות, בקובעו כי מדובר בנתונים טכניים הנוגעים לפרויקט – מידע סודי אשר אינו נמסר בשגרה במסגרת בקשות עיון.
אימוץ התיקון לתקנות התובענות הייצוגיות היה מייתר חלילה את הדיון החשוב והפרטני באותו מקרה, שכן כאמור אם יתקבל התיקון לא רק לתובעים או לבעלי מניות בחברה הציבורית היתה גישה למידע החסוי, אלא לכלל הציבור.
הסדר מאוזן
במקרים של חברות ציבוריות, הפגיעה הפוטנציאלית בתיקון המוצע גדולה עוד יותר, שכן חברה ציבורית מחויבת בכללי דיווח לציבור, ושוקלת בין היתר את מהותיות המידע בהתאם לדיני ניירות ערך. עצם העובדה שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית אינה צריכה להקים – לא לתובעים ובוודאי שלא לכלל הציבור – זכות א-פריורית לפשפש במסמכים ובמידע שאינם פומביים, קל וחומר שלא בשלב מקדמי בו טרם אושרה הגשתה של תובענה ייצוגית. לא יעלה על הדעת שעצם הגשתה של תובענה, אפילו מופרכת וקלושה, תאפשר לציבור באופן אוטומטי זכות שאינה עומדת לו מכוח דיני התאגידים, דיני ניירות ערך ותקנות העיון הכלליות.
חלף התיקון המוצע, הסדר מתון ומאוזן יותר יחייב אך ורק את חשיפתו של כתב ההגנה שהגישה חברה-נתבעת ביחס לתובענה ייצוגית לאחר שזו כבר אושרה. כך יובטח כי הציבור ייחשף למידע אך ורק בתיקים שכבר נקבע לגביהם כי יש בהם תשתית לכאורית. גם היקף המידע שתחשוף החברה יהיה מתון יותר, שכן כאמור כתבי הגנה כוללים בדרך כלל את תמצית טענות ההגנה אך אין חובה לצרף אליהם את מכלול התשתית הראייתית לביסוס טענות ההגנה.
***
עו"ד אייל נחשון הוא שותף במחלקת הליטיגציה של משרד ברנע ג'פה לנדה, ובעל ניסיון משמעותי בייעוץ בסכסוכים מורכבים בהיקפים משמעותיים.
***
מאמר זה פורסם לראשונה באתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל-אביב http://www7.tau.ac.il/blogs/law/2022/11/15/2464/