תניות שיפוט ובוררות בישראל

תאגידים רבים ברחבי העולם מתקשרים בהסכמים עם תאגידים ישראליים, ומטבע הדברים, כאשר מתגלעות מחלוקות, כל צד מעוניין להתדיין במדינת האם שלו. תאגידים זרים יכללו בהסכמים אלו תניות שיפוט המתאימות לרצונם. אך מתי בתי המשפט בישראל יאכפו או לא יאכפו תניות אלה?

תניית שיפוט

מערכת המשפט בישראל דוגלת בעקרון חופש החוזים, ונוטה לכבד את ההסכמות בין הצדדים. לכן, ככלל, בית המשפט הישראלי יכבד תניית שיפוט שלשונה ברורה, אשר מפנה את כל המחלוקות בנוגע להסכם לסמכות שיפוט ייחודית זרה.

החריגים לכלל זה יהיו בנסיבות חריגות של ממש. דוגמא לנסיבות מיוחדות כאלו היא כאשר תובע אינו יכול לזכות במשפט צדק בפורום הזר בשל הפליה גזעית או דתית.

בית המשפט העליון עמד על כך שתניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת, ולא כזו שנלמדת מבין השורות. זאת מאחר שתניית שיפוט שוללת מהצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, ולכן היא צריכה להיכתב בהסכם באופן שאינו משתמע לשני פנים.

תניית שיפוט – ייחודית או מקבילה

תניית שיפוט יכולה להיות ייחודית ויכולה להיות מקבילה. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית-משפט מסוים, ולו בלבד. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית-משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי-משפט אחרים.

השאלה האם מדובר בתנייה ייחודית או מקבילה היא שאלה פרשנית. אלא שבניגוד לכללי הפרשנות הרגילים של הסכם, שכוללים הן את לשון ההסכם והן את תכליתו, במקרה של פרשנות תניית שיפוט, בית המשפט ייתן משקל רב יותר ללשון ההסכם, שצריכה להיות חד-משמעית, מפורשת וברורה.

לשם ההדגמה, במקרה בו נכללה תניית שיפוט על גבי הזמנות רכש או חשבוניות, אולם לא היה הסכם שהסדיר את מערך היחסים הכללי בין הספק למזמין, בתי המשפט לא אפשרו "להרחיב" את תניית השיפוט על גבי עסקאות המכר הפרטניות כך שזו תחול על מערכת היחסים הכללית בין הצדדים, והורו כי תביעה בגין מערכת היחסים הכללית (למשל תביעה בנוגע לסיום ההתקשרות, בניגוד לתביעה בגין רכש ספציפי), יכולה לידון בישראל, ואינה כפופה לתניית השיפוט שעל גבי הזמנות הרכש הספציפיות.

תניית שיפוט בחוזה אחיד

ייתכן והתוצאה תהייה שונה אם תניית השיפוט קיימת בחוזה אחיד. בהתאם לדיני החוזים האחידים, תניית שיפוט בחוזה אחיד היא תנייה הנחשבת מקפחת, ולכן בתי המשפט יכולים להורות על ביטולה, ולהורות על קיום ההתדיינות בישראל, חרף תניית השיפוט.

במסגרת הבחינה האם מדובר בחוזה אחיד והאם מדובר בתנאי מקפח, בית המשפט יבחן את פערי הכוחות בין הצדדים להתקשרות. ככל שפער הכוחות גדול יותר, כך ייטה בית המשפט להתערב ולבטל או לשנות את תניית השיפוט הפועלת לרעת הצד החלש.

תניית בוררות

הסיכוי לאכיפת תניית שיפוט גובר כאשר מדובר בתניית בוררות.

כאשר מוגש לבית המשפט סכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, בית המשפט יעכב את הדיון, לבקשת אחד הצדדים, כדי להעביר את הסכסוך לבוררות. זאת, אלא אם יש טעם מיוחד שלא להעביר את הסכסוך לבוררות.

כאשר חלה על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה, אשר קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, בית המשפט יפעל בהתאם להוראות אותה אמנה. ישראל היא צד לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ. לפי אמנה זו, בית המשפט יפנה את בעלי הדין לבוררות לפי בקשת אחד מהם, אלא אם מתקיים אחד משלושה: (1) ההסכם בטל ומבוטל, (2) ההסכם משולל כוח פעולה, (3) ההסכם אינו בר ביצוע.

ככלל, אלא אם מתקיימים אחד משלושת החריגים הללו, בתי המשפט יעכבו את ההליך ויפנו את ההליך לבוררות. בתי המשפט אמנם הביעו עמדה כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם בית המשפט יימנע מעיכוב הליכים גם אם לא מתקיימים אחד משלושת החריגים הללו, אולם הבהירו כי מדובר במקרים נדירים.

כך, למשל, כאשר בית המשפט המחוזי נמנע מעיכוב הליך לצורך בוררות מהטעם שאחד מבעלי הדין לא היה צד להסכם הבוררות, בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה, וקבע שיש להעביר את ההליך לבוררות כי לא מתקיימים אחד החריגים של אמנת ניו יורק.

***

עו"ד גל ליפשיץ היא שותפה במחלקת הליטיגציה בברנע ג'פה לנדה.