הסכם ממון – החלטה חדשה של בית המשפט העליון

עד עתה, רשות המיסים פירשה את חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) כך שבני זוג אשר חתמו על הסכם ממון ומקיימים הפרדה רכושית נחשבו כיחידה אחת לעניין מיסוי מקרקעין ועליהם נטל ההוכחה להוכיח קיומה של הפרדה רכושית ביניהם. פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון בעניין, מנסה להתאים את החוק למציאות ולא חוסכת ביקורת מפרשנותה של רשות המיסים – האם זה ישים סוף למדיניות חסרת ההיגיון? 

השבוע ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר דחה את עמדת רשות המיסים, לפיה חתימת הסכם ממון וקיום הפרדה רכושית בין בני זוג, אין בהם כדי להשפיע על מס הרכישה או השבח שישולם בעת ביצוע עסקה. 

עד לפסק הדין, רשות המיסים נשענה על הוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), על פיהן יש לראות בני זוג (וילדיהם הקטינים) כיחידה כלכלית אחת ולפיכך, יש למסותם בעת ביצוע עסקה במקרקעין כאילו שהם מוכר או קונה אחד וזאת אף אם חתמו על הסכם ממון המסדיר הפרדה רכושית בין בני הזוג. 

כך, נוצרים מצבים אבסורדיים, למשל של בני זוג שלאחד מהם הייתה דירה שרכש או קיבל במתנה לפני הנישואים, בני הזוג חתמו על הסכם ממון והסדירו את ההפרדה הרכושית ביניהם וחלוקת הרכוש בעת פקיעת הקשר, וקבעו כי הדירה שייכת לבן הזוג שלו היא הייתה שייכת ולו בלבד. על מנת לחדד את מצב הדברים, במקרה של גירושין, בן הזוג השני יוותר ללא כל זכויות בדירה. 

כאשר בני זוג אשר חתמו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית בין בני הזוג, מבקשים לקנות דירה יחדיו ולרשום את הבעלות בדירה על שם שני בני הזוג באופן שווה, ההיגיון אומר שבן הזוג שכבר מחזיק בבעלותו דירה אחת אשר הוחרגה מהרכוש המשותף באמצעות הסכם ממון, ישלם אותו בן הזוג על מחצית מהדירה החדשה מס רכישה בהתאם למדרגות לפי דירה שניה ואילו בן הזוג השני, אשר אין בבעלותו דירה, ייהנה ממדרגות מס רכישה לפי דירה יחידה.  

כנראה שברשות המיסים לא שמעו על היגיון הבסיסי הזה, שכן כאמור, לפי עמדתם במקרה של רכישת דירה חדשה אשר תירשם על שם שני בני הזוג, ימוסו בני הזוג במס רכישה לפי דירה שניה, אף במקרה שחתמו בני הזוג הנ"ל על הסכם ממון המסדיר בין בני הזוג הפרדה רכושית מלאה.  

לאחרונה, היו שני מקרים שבהם בני זוג רכשו דירה, כאשר לאחד מבני הזוג כבר הייתה דירה בבעלותו המלאה ובין בני הזוג קיימת הפרדה רכושית, ורשות המיסים קבעה כי על שני בני הזוג לשלם מס רכישה מלא לפי מדרגות לרכישת דירה שניה. בני הזוג האלה ערערו על שומת המס נקבעה להם בוועדת ערר וועדת הערר קיבלה את עמדת בני הזוג וקבעה כי עליהם לשלם את המס בנפרד, כל אחד מבני הזוג לפי הרכוש שיש לו, כלומר – בן הזוג שמחזיק בבעלותו דירה ישלם מס לפי מדרגות של דירה שנייה ואילו בן הזוג שאינו מחזיק בדירה נוספת, יהיה זכאי להטבה המגיעה לו כרוכש דירה יחידה. רשות המיסים לא קיבלה את החלטת ועדת הערר ועתרה על ההחלטה לבית המשפט העליון. 

בערעור של רשות המיסים, השופט גרוסקופף (אליו הצטרף השופט יוסף אלרון אל מול עמדת המיעוט של השופט ניל הנדל) קבע כי כל עוד נקבעה הפרדה רכושית בהסכם ממון וההפרדה הזאת יושמה בפועל, באופן שאינו מאפשר לסווגה כפיקטיבית או מלאכותית – יש להכיר בה כברירת מחדל ונטל ההוכחה על רשות המיסים להוכיח אחרת. זאת אף אם בני הזוג מתגוררים יחדיו, מנהלים משק בית משותף ולא שומרים על הפרדה בין הכנסותיהם והוצאותיהם. כך, קבעו השופטים, די בהפרדה רכושית "חלקית" המתייחסת לבעלות בנכסי מקרקעין בלבד ואין די בעצם ההתנהלות כתא משפחתי אחד כדי לשלול את ההפרדה הרכושית (ואת הטבות המס כפועל יוצא מכך). 

השופט גרוסקופף ביקר בפסק דינו את המחוקק ואת רשות המיסים. הוא קרא להם לבטל את כלל "התא המשפחתי" (או לדברי השופט "קנס נישואים") הרואה בזוגות נשואים כיחידה כלכלית אחת לצרכי מס, ולהחליפו בהסדר הוגן יותר, המתאים למציאות העכשווית. 

משמעות הפסיקה היא חיסכון של עשרות ומאות אלפי שקלים לזוגות המחזיקים יותר מדירה אחת בבעלות אחד מבני הזוג ושביניהם נכרת הסכם ממון.