העליון: שירות לתושב חוץ, הניתן גם לתושב ישראל, חייב במע"מ
ביהמ"ש העליון פרסם לאחרונה הלכה בעניין חברת ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד (GFI). ההלכה קובעת כי אין לראות בעסקת שירותי תיווך פיננסי (שירותי ברוקראז'), שמערבת גם תושבי ישראל וגם תושבי חוץ, כשני שירותים נפרדים שהאחד מהם ניתן לתושב ישראל (החייב במע"מ מלא) והשני ניתן לתושב חוץ (החייב במע"מ אפס).
על פי בית המשפט, יש לראות בעסקה כזו עסקה של מתן שירות אחד לשני צדדים. בכך, למעשה נשללה הטבת שיעור מע"מ אפס בגין חלק השירות שניתן לתושב החוץ. הלכה זו הפכה את פסק-הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי לפני כשלוש שנים בעניין זה.
השאלה המשפטית
פסק-הדין של ביהמ"ש העליון עוסק ב-GFI, חברה אנגלית שהקימה סניף בישראל, ואשר תיווכה עסקה במכשיר פיננסי בין שני בנקים, ישראלי וזר. עבור מאמציה לתיווך העסקה קיבלה GFI מכל אחד מהבנקים עמלות שירות נפרדות. השאלה שנדונה בבית המשפט העליון היתה האם העמלה שנגבתה על-ידי GFI מהבנק הזר חייבת במע"מ בשיעור מלא, או שמא יש להחיל עליה מע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, וזאת לאור הסייג שנקבע במסגרת הסעיף: "…לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל…". חשוב לציין כי אין מחלוקת כי העמלה שנגבתה על-ידי GFI מהבנק הישראלי חייבת במע"מ בשיעור מלא.
הלכת GFI
כזכור, בית המשפט המחוזי אימץ בפסק דינו את עמדתה של GFI וקבע כי הלכה למעשה, כל אחד מהבנקים קיבל מ-GFI שירות נפרד, ועל כן השירות שניתן לבנק הזר חייב במע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. בפסק הדין שניתן על-ידי ביהמ"ש העליון התהפך פסק-הדין של ביהמ"ש המחוזי.
קביעת בית המשפט העליון
- שירות משולב שניתן לתושב חוץ ולתושב ישראל שולל מע"מ בשיעור אפס. תיקון מס' 22 לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, באמצעות הוספת הסייג שבו בעקבות הלכת קסוטו, נועד לייתר את הצורך לאתר בכל מקרה ומקרה מיהו הנהנה העיקרי מהשירות בשל אותה עסקה, ולקבוע כי ההטבה למע"מ בשיעור אפס תישלל מכוח הסייג לא רק כאשר תושב החוץ מהווה "צינור" למתן השירות לתושב ישראל בישראל, אלא בכל פעם שהשירות ניתן גם לתושב ישראל נוסף על תושב החוץ (קרי, ההטבה למע"מ בשיעור אפס תישלל כאשר השירות ניתן במשולב הן לתושב החוץ והן לתושב ישראל, יהיה חלקו של תושב ישראל בעסקה אשר יהיה).
- עסקת התיווך היא עסקת שירות אחת. בית המשפט העליון לא קיבל את גישת המחוזי לפיה מדובר בשתי עסקאות שירות נפרדות – אחת לתושב ישראל, והשנייה לתושב חוץ. העליון קבע כי מדובר בהפרדה מלאכותית במקרה זה. עוד ציין בית המשפט כי מטבעה, מהותה של עסקת תיווך היא חיבור בין שני צדדים לכדי עסקה אחת. לכן, התייחסות לעסקה כאל מתן שירות לכל צד בנפרד, לא משקפת את המהות הכלכלית האמיתית של השירות.
יתרה מכך, בית המשפט העליון ציין כי אין בעובדה שמתווך עובד באופן נפרד מול כל אחד מהלקוחות ומשקיע משאבים שונים כלפי כל אחד מהם, ואף אין בעובדה שמתווך גובה שכר שונה מכל לקוח, כדי לשנות ממהות השירות כשירות אחד הניתן לשני הצדדים.
הלכה זו אינה עומדת בקנה אחד עם עקרון מיסוי עסקה בהתאם למהות הכלכלית האמיתית שלה. זאת, כיוון שעל-פניו תחול גם כאשר חלקו של תושב ישראל בקבלת השירות הוא זניח. לאור הלכה זו, על המחוקק לשקול לחוקק נוסחה ראויה שתאפשר ייחוס מע"מ בשיעור אפס בגין שירות הניתן לתושב חוץ בנסיבות בהן יוכח כי חלקו של תושב ישראל בעסקה הינו זניח.
***
מחלקת המיסים במשרד ברנע ג'פה לנדה עומדת לרשותכם לשאלות בכל הקשור בסוגיות מע"מ בפרט, ובליווי וייצוג חברות ישראליות ורב לאומיות.
חנא דאהר (שותף) ואלון דוידוביץ' הם עורכי דין במחלקת המסים במשרד.