פסיקה חדשה בבית המשפט העליון בנושא מיסוי תקבולי תניית אי תחרות

לאחר שנים של פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים, הכריע לאחרונה בית המשפט העליון בשאלת דינם של תקבולי עובד בגין התחייבות לתניית אי תחרות בעת פרישה ממקום העבודה. בית המשפט דן בשאלה האם מדובר בהכנסה הונית הכפופה למיסוי רווח הון (25%) או שמא מדובר בהכנסה פירותית שתמוסה כהכנסת עבודה (עד 48%). 

בית המשפט נדרש לשלושה ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי והכריע כי במירב המקרים יסווג תקבול שכזה בסיומם של יחסי עבודה בגין "אי תחרות", כהכנסת עבודה. למעשה, צמצם בית המשפט את מרחב התמרון באשר לסיווג הכנסה בגין "אי תחרות".

בית המשפט התווה את הדרך לסיווג ההכנסה. הוא קבע כי בחינת תקבולי אי תחרות לצרכי מס הינו הליך דו-שלבי. ראשית, יש לבחון האם מדובר בתניית אי תחרות אמיתית או שמא ב"כסות" לתשלומים אחרים (כגון שכר עבודה או מענק פרישה). שנית, יש לבחון האם ניתן לסתור את החזקה כי מדובר ב"הכנסת העבודה" בהתאם לנסיבות המקרה ולהוכיח כי מדובר בתקבול הוני.

בית המשפט הבהיר כי כאשר יתכנו שני סיווגים – הוני ופירותי יחדיו, תגבר ידו של הסיווג הפירותי. לכן, על מנת לסווג תקבול כהוני, על הנישום לשכנע כי לא מדובר בתקבול בעל מאפיינים מעורבים, דהיינו שבנסיבות העניין לא ניתן לסווגו כלל כהכנסה פירותית. 

בית המשפט סמך את פסיקתו על העיקרון כי דינו של פיצוי שקיבל נישום כדין הפירצה אותה בא למלא. התקבול/פיצוי מוענק לעובד בשל הירידה הצפויה בהכנסתו נוכח ה"פירצה" – העובדה שנחסמה בפניו האפשרות להתחרות במעבידו. משכך, סיווגו של תקבול זה אליבא דבית המשפט כדין הפירצה – תחליף הכנסת העבודה יסווג כהכנסת עבודה. 

עוד התייחס בית המשפט כי אין הדבר מעלה או מוריד באם התקבול מתקבל כתשלום חד פעמי או נפרש על פני שנות "אי התחרות" והאם תניית אי התחרות נחתמה בכניסת העובד לתפקידו או לקראת פרישתו. 

השלכות

על אף פסיקתו זו של בית המשפט העליון, עדין תיתכנה נסיבות בהן ניתן יהיה לסווג תקבול אי תחרות כתקבולים הוניים. לדוגמא, במקרים בהם כישוריו של העובד לא יכולים להיות מתורגמים לאף ענף אחר במשק העבודה (יש להבדיל בין מהנדס בניין אשר מנוע לעסוק בהנדסת בניין לבין מנהל חברת נדלן המנוע מלנהל חברות נדל"ן אך יכול להשתמש בכישריו הניהוליים לשווקים אחרים). כמו כן, כאשר מדובר בכישורים העלולים להישחק מחמת חוסר השימוש בהם או כאשר מדובר בתניית אי תחרות גורפת ובלתי מוגבלת בזמן השוללת מהעובד בפועל את האפשרות לחזור ולעסוק באותו עיסוק בעתיד עד שלמעשה "מוציאה אותו מהשוק", הדבר מהווה דה-פקטו גדיעת העץ היכול להצמיח פירות ובמקרים מעין אלה ועוד עדיין יהיה ניתן לטעון כי מדובר בתקבולים הוניים.

מחלקת המיסים של משרדנו עומדת לרשותכם בכל שאלה נוספת.