בג"צ מבהיר בפסק דין נוסף את סמכותו להתערב בהחלטות של רשויות התכנון

בית המשפט העליון דחה לאחרונה עתירה של ארגון עמק שווה, שהתנגד לשינוי בייעוד הקרקע באתר הארכיאולוגי "תל שילה".

בית המשפט הדגיש בפסיקתו כי הוא אינו משמש כערכאת תכנון ולא נוטה להתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התכנון. אולם, הוא כן יתערב בבחינת סבירות ההחלטה והליך קבלתה וייבחן פגמים המצדיקים את ביטולה.

הארגון התנגד לתכנית הפיתוח התיירותי של התל וסביבתו, שכללה שינוי יעוד הקרקע מאתר ארכיאולוגי לגן ארכאולוגי שמסביבו אזורי מסחר ותיירות לרבות אולם אירועים, מרכז מבקרים, אירוח ומלונאות. כמו כן הייעוד כלל מתחמי מסחר תיירותיים בהן יהיה ניתן להקים מסעדה וחנויות וכל זה לצד הקמת אמפי-תיאטרון, חדרי אמנים ומשרדים בשטח שייעודו הוגדר כ"גן ארכאולוגי לפיתוח". בבסיס ההתנגדות עמד החשש מפגיעה בייחודיות ההיסטורית של המקום, האוצר בתוכו, וממצאי תרבות ומורשת חשובים.

מחד, בית המשפט בחר להדגיש את הצורך לשמור על גמישות בהליכי הבנייה והפיתוח באתר ארכיאולוגי שכזה. אך אין בכך, כדי לייתר עריכתו של הליך תכנון קפדני המתבסס מלכתחילה על הממצאים שכבר התגלו ברבות השנים – ובכך לקתה מועצת התכנון. מעבר לכך, יש צורך בהפעלת שיקול דעת מלא של מוסדות התכנון בשלב שבו נקבעות הנורמות התכנוניות החלות על אתר רגיש שכזה.

מנגד, קבע בית המשפט, כי היחס בין העיקר לטפל נשמר. השימושים המסחריים כפי שמוצגים בתכנית אינם העיקר, אלא ממצאי הארכאולוגיה, התרבות והמורשת שפרושים לראווה ברחבי האתר. כמו כן, למרות ששימושים מסחריים בסביבתם של אתרים ארכיאולוגים אינם עניין מובן מאליו, נקבע כי מועצת התכנון כן ראתה לנגד עיניה דוגמאות של אתרים דומים המשלבים באופן ראוי ארכיאולוגיה ומסחר כמו מצדה, קיסריה, עיר דוד.

בסופו של דבר, בחר בית המשפט לדחות את העתירה ולהשאיר את התכנית המקורית על כנה.