הגנת הצרכן: הדין הישראלי גובר על תניות שיפוט זרות
לקביעה החדשה של בית המשפט העליון יש השלכות משמעותיות על סוגיות משפטיות צרכניות, וגם על הסכמים מסחריים בין חברות זרות ולקוחות ישראלים.
דיני הגנת הצרכן ותאגידים זרים
פסק הדין נגע לחברת Agoda, הרשומה בסינגפור ומפעילה אתר אינטרנט להזמנת שירותי אירוח. בפני המשתמשים באתר עומדת האפשרות לגלוש בשפה העברית ולשלם בש"ח. אולם, בעת הצגת המחיר הסופי של הזמנה בישראל, רכיב המע"מ לא כלול במחיר הסופי של ההזמנה, וזאת על אף הוראות חוק הגנת הצרכן.
לאור דברים אלו, בחודש מאי 2018 הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד אגודה.
טענות ההגנה של Agoda התבססו בין היתר על העובדה כי מערכת היחסים בין הצדדים כפופה לדין הסינגפורי, בהתאם לקבוע בתנאי השימוש של Agoda.
בפסק דינו, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור אשר הוגשה מטעם Agoda, כנגד ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית, וכן קבע הלכות מחייבות שמטרתן להרחיב את תחולתם של דיני הגנת הצרכן כלפי תאגידים זרים.
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי ביחס לברירת הדין אין מקום להבחנה בין הליכים המתנהלים בצורה פרטית להליכים המתנהלים באופן ייצוגי.
מתי חל הדין הישראלי על יחסי ספק-לקוח באינטרנט?
הדין הישראלי יחול על הצגת מידע בפני לקוח באינטרנט ומתן שירותים דיגיטליים בהתקיים אחת משתי החלופות הבאות:
- הגלישה באתר היא ב"אתר ישראלי (לרבות תצורת האתר הישראלי)", כלומר – בעברית, בשקלים חדשים וכיוצא באלה.
- ביחס לתאגידים בינלאומיים המקיימים פעילות בישראל – הגלישה באתר היא מכתובת IP ישראלית.
מדובר במצבים בהם לפי כללי ברירת הדין, בהעדר הוראה בתנאי שימוש ביחס לדין החל, הדין החל היה ישראלי. מכאן, שככל שהפסיקה תתפתח ביחס לשאלה מהם כללי ברירת הדין ביחס לעסקאות באינטרנט ומתי יחול הדין הישראלים, עשויות לצמוח חלופות נוספות שיראו בהן את הדין הישראלי כדין ברירת המחדל.
מתי החלת דין זר תהווה תניה מקפחת שדינה בטלות?
בית המשפט קבע כי תניית ברירת דין המחילה דין זר באופן אשר עוקף תניות צרכניות, מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה בטלות וזאת משני טעמים:
- מאחר שמדובר בתניה אשר כופה דין זר וסותרת הוראות דין קוגנטיות אשר מטרתן היא להגן על צד חלש שאינו יכול להתגונן בכוחות עצמו מפני הסדרים חוזיים בלתי ראויים המוצעים לו על ידי הצד החזק.
- משום שמדובר בתניה אשר קובעת יתרון בלתי הוגן לספק ביחס למצב בו היה אמור לחול הדין הישראלי.
התניות על כללי ברירת הדין
עוד קובע בית המשפט כי ביחסים בין תאגידים גלובליים הפועלים בישראל לבין לקוחות קטנים – דהיינו, צרכנים פרטיים ועסקים זעירים – אין להתנות על כללי ברירת הדין הישראלים באמצעות תניית ברירת דין הכלולה בחוזה אחיד. תניה כזו דינה בטלות, כשהלקוח אינו נדרש אף להוכיח כי הדין הזר כשלעצמו הוא מקפח.
הטעיית הציבור
בפסק הדין הדגיש בית המשפט כי מרגע שנקבע כי תניית ברירת דין היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר דינה בטלות, המשך הצגתה כחלק מתנאי השימוש באתר עלול להוות, כשלעצמו, הטעיה כלפי ציבור לקוחות אתר האינטרנט. מדובר בקביעה חשובה, שכן היא מקימה עילת תביעה עצמאית בישראל על עצם הרתעת הגולשים מלממש את זכותם המשפטית. ניתן להשליך אמירה זו על עוד מקרים בהם מסמכים משפטיים באתר אינטרנט או במקום מסחר קובעים הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם הדין – למשל בנושא זכויות ביטול או אחריות.
השלכות לא צרכניות של פסק הדין
השאלה המשפטית "מהי פניה לקהל ישראלי?" היא שאלה רחבה העולה בשורה של הקשרים, גם כאלה שאינם צרכניים. בין היתר, היא עולה ביחס לחובות רישוי או לעמידה בדרישות רגולטוריות שונות (למשל, הצעת שירותים פיננסיים לישראלים). שאלה זו הולכת ומתבהרת בפסיקות, והעמדה שהובעה בפסק הדין הנדון עשויה להשפיע גם על בחינת חובת עמידה בדרישות אלה בפעילות חוצת גבולות. הכלל העולה מפסק הדין ברור – פניה לישראלים מחייבת עמידה בחוק ישראלי.
הלכה למעשה
תאגידים זרים הקובעים ברירות דין זרות, כאשר פעולותיהם מופנות לקהל הצרכנים הישראלי, צריכים לקחת בחשבון את הפסיקה. בחירה לשמור על תניה זו מייצרת לתאגידים הזרים חשיפה משמעותית. על פי העליון, תניית ברירת דין בהסכם צרכני, המפנה את הלקוחות להתדיין לפי דין מדינה זרה, אינה תקפה לפי הדין הישראלי -באותם מקרים בהם הדין הישראלי חל, לפי כללי ברירת הדין הישראלי, על הסכסוך. היא איננה תקפה לא רק מפני שהיא מתנה על הוראות קוגנטיות בדיני הגנת הצרכן בישראל, אלא גם מעצם היותה תניה מקפחת בחוזה אחיד.
לאור פסק דין זה, חשוב שחברות הפונות לקהל ישראלי יבחנו את ההוראות בתנאי השימוש או בהסכמים המסחריים שלהן, כדי לוודא שההוראות הכתובות בהם לא מתנות על הוראות דין קוגנטי בישראל.
כאשר מדובר בנושאים צרכניים – אי ביצוע התיקון עשוי גם להוביל לתובענות ייצוגיות ולא רק לאי-אכיפת התניות במקרה של סכסוך. בנוסף, בין צדדים עסקיים, קביעת הוראות הסכמיות הנוגדות דין קוגנטי בישראל מגדילה את הסיכוי של בית משפט ישראלי לקנות סמכות ולבחון את הסוגייה בראי הדין הישראלי וההוראות הקוגנטיות שבו.
ביחס לגופים שיש לפעילותם זיקה לישראל, חשוב לבחון את פסק הדין וההתייחסות של השופטים לשאלה מה נחשב לפעילות ישראלית.
***
למשרד ברנע ג'פה לנדה ושות' ניסיון רב במשפט מסחרי בינלאומי, דיני הגנת הצרכן ובליטיגציה מסחרית על כלל גווניה. נשמח לעמוד לרשותכם בשאלות הנוגעות לפסיקה חדשנית זו ובשאלות אחרות.
עו"ד ענת אבן-חן היא שותפה ומובילת תחום הרגולציה במשרד. עו"ד ענבר גורליק היא שותפה במחלקת התאגידים.