רישום לאפליקציה כחוזה מחייב
בית המשפט הפדרלי לערעורים בניו-יורק פסק לאחרונה כי כאשר משתמש חדש מאשר במסך ההרשמה של אפליקציה את "תנאי השירות" ו"מדיניות הפרטיות", גם מבלי להיכנס למסמכים המשפטים אשר נמצאים בקישורים אלה – אישורו מספיק על מנת לשכלל את התקשרותו המשפטית עם החברה כחוזה מחייב. החלטה זו הפכה החלטה מוקדמת יותר שקבעה כי לא השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים.
סוגיה זו עלתה למבחן כאשר בית המשפט הפדרלי לערעורים דחה את טענתו של משתמש אפליקצית 'אובר', ספנסר מאייר, אשר התנגד להוראות ולתניית הבוררות אשר מצויה במרחק "קליק אחד", בתנאי השירות של האפלקציה, ועליה הסכים מאייר בעת בחירתו להירשם לאפליקציית 'אובר'.
בית המשפט הפדרלי לערעורים כאמור הגיע למסקנה שונה מהערכאה הקודמת שדנה בסוגיה, שסברה כי קיימת אי בהירות בדרך הצגת הקישור לתנאי השירות באפליקצית 'אובר', אשר מביאה לכך כי המשתמשים אינם ערים לכך כי הם מתקשרים בחוזה מחייב.
לדעת בית המשפט, גם אם 'אובר' השתמשה בגופן מוקטן יותר בקישורים ל"תנאי השירות" ו"מדיניות הפרטיות", היא עשתה זאת באופן ברור יחסית למשתמש הסביר במכשיר הטלפון החכם.
בית המשפט נתן את דעתו גם לכך שמשתמשי האפלקציות אינם טורחים לרוב לקרוא מסמכים אלה, וקבע כי גם כאשר זה מצב הדברים, מדובר בבחירה מודעת שעושים המשתמשים.
פסיקה זו מצטרפת לשורה של פסיקות קודמות ושונות באותו נושא, והיא מהווה חלק ממגמה לחיזוק הנפקות המשפטית של תנאי השימוש ותנאי הפרטיות של אפליקציות, וסביר שתוביל לחיזוק ההבנה של המשתמשים כי לרישום לאפלקציות תיתכנה גם השלכות משפטיות.