הרשות להגנת הפרטיות: חוקיות מעקב של מעסיקים אחר המיקום הפיזי של עובדיהם
בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה של עלייה בשימוש בכלים טכנולוגיים שונים ע"י מעסיקים לשם פיקוח על העובדים ועל טיב עבודתם. בשנה האחרונה, עם מעבר לעבודה מהבית בחלק גדול מהארגונים, השימוש בכלים אלו הפך לרווח יותר.
לרוב, שימוש במערכות ניטור נעשה במקרים בהם אופי התפקיד מקשה על מעקב אחר שעות העבודה , כגון נהגים, שליחים וסוכני מכירות שמקום עבודתם הפיזי אינו קבוע. המעקב יכול להתבצע באמצעות אפליקציות ייעודיות אשר העובדים מתבקשים להתקין במכשיר הסלולארי הפרטי שלהם, או בזה שסופק להם ע"י המעסיק. בנוסף, מעקב אחר מיקום העובדים יכול להתבצע באמצעות מערכות האוספות נתוני מיקום המותקנות ברכב השייך למעסיק, אשר העובד עושה בו שימוש.
בעקבות פניות רבות שהגיעו לרשות הגנת הפרטיות בנושא, פרסמה הרשות טיוטה של גילוי דעת להערות הציבור, המציפה את הדילמות המוסריות והמשפטיות שכרוכות בשימוש בטכנולוגיות שונות לצורך איסוף נתוני מיקום של עובדים ע"י מעסיקיהם, כמו גם ניסיון להציב סטנדרטים להפעלת הטכנולוגיות האמורות ע"י מעסיקים.
עיקרי גילוי הדעת:
- מעסיקים המבקשים לעשות שימוש במערכת האוספת נתוני מיקום של עובדים, מחויבים לפעול בהתאם להוראות ותכלית של החוק הגנת הפרטיות ולהפעיל שיקול דעת ומידתיות בעת החלטה על שימוש במערכות אלו. ראשית, עליהם לבחון מהו היחס הראוי בין התועלת שתצמח מהשימוש, לבין הנזק והפגיעה בזכותו של העובד לפרטיות במהלך העבודה.
כך, השימוש במערכות אלו ייעשה רק כאשר אין חלופה אחרת להגשמת תכלית איסוף הנתונים, אשר אינה אוספת נתוני מיקום. - בהתאם לעיקרון המידתיות, מעסיקים יהיו רשאים לעשות שימוש במערכות האוספות נתוני מיקום רק כאשר האיסוף נעשה לתכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה.
- מעסיקים המבקשים לעשות שימוש בטכנולוגיות אשר אוספות נתוני מיקום, צריכים לבחון תחילה האם סוג העבודה ואופי תפקידו של העובד מצדיקים מעקב אחרי נתוני מיקומו. ככל שמדובר בעובד שעיקר עבודתו מתבצעת במסגרת פעילות משרדית רגילה, יהיה קשה להצביע על אינטרס של המעסיק אשר בכוחו להצדיק מעקב אחר נתוני מיקום של העובדים.
במידה והתמלאו התנאים, וקיימת תכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה באיסוף נתוני מיקום של עובד אשר עומדת בדרישות המידתיות לעיל, על המעסיקים לעמוד בתנאים הבאים:
- המעסיק אינו רשאי לעשות במידע כל שימוש החורג מן המטרה הראשונית לשמה נאסף.
- על המעסיק לנהוג בשקיפות מלאה כלפי העובדים, ולהביא לידיעתם בפירוט, בבירור ובבהירות, לפני תחילת האיסוף, את המדיניות בנוגע להיקף השימוש בנתוני המיקום, מטרות איסוף הנתונים, טווחי השעות בהם ייאספו, משך שמירת המידע ואילו בעלי תפקידים יהיו מורשים לצפות במידע.
- במסמך שפרסמה, מדגישה הרשות כי נדרשת הסכמה מפורשת, ספציפית ונפרדת של העובדים לאיסוף נתוני המיקום.
- עוד מוסיפה הרשות, כי יש להימנע מאיסוף נתוני מיקום של עובד מחוץ לשעות העבודה בפועל, בין אם באמצעות אפליקציות ייעודית במכשיר הסלולארי, ובין אם באמצעות מערכות איכון ברכב שהמעסיק התיר את השימוש בו לעובד מחוץ לשעות העבודה, וזאת בשל החשש שייאסף מידע הנוגע למשפחתו של העובד.
- לבסוף, על המעסיקים לעמוד בדרישות אבטחת המידע שנאסף, בהתאם להוראות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע).
לסיכום:
במובנים מסוימים, גילוי הדעת של הרשות הוא עמדה מאוחרת למצב קיים אצל מעסיקים רבים כמו גם לפסיקה עניפה של בתי הדין לעבודה. יחד עם זאת, גילוי הדעת מחדד, פעם נוספת, את הצורך בהפרדה בין פעילות פרטית לבין עבודה, ובחידוד של השאלה מה הוא זמן עבודה ומה הוא זמן פרטי ועד כמה ניתן לבצע בעת הזו הפרדה בין השניים. מעבר להיבטים המשפטיים של גילוי הדעת, יישומו יכול לסייע למעסיקים בניהול מערכת יחסי עבודה שאינה זולגת לזמנם הפרטי של העובדים.
טיוטת גילוי דעת זו חוזרת ומדגישה כי ביחסי העבודה יש היבטים לא מבוטלים הנוגעים לדיני הגנת הפרטיות ועל המעסיקים להיות ערוכים לעמוד בהוראות דיני הגנת הפרטיות לצד עמידה בדיני העבודה השונים.
אנו עומדים לרשותכם בכל הנוגע לסוגיות העולות בעקבות שימוש בטכנולוגיות איסוף נתונים במקומות עבודה ונשמח לסייע לכם בנושא. לפרטים נוספים, הקליקו כאן.