© כל הזכויות שמורות לברנע ג'פה לנדה משרד עורכי דין

Together is powerful

פסק דין חדש של בית הדין לעבודה בנושא אפליית גיל

לאחרונה, נושא האפליה בשוק העבודה בכלל ונושא אפליית גיל בפרט, תופס יותר ויותר מקום בדיון הציבורי.

בהקשר זה, ניתן לאחרונה פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין בת שבע שמחי נ' מוצרי מעברות בע"מ.

פסק דין ניתן בתביעה של עובדת, שעבדה במעבדה של קיבוץ מעברות כ-18 שנים. העובדת פוטרה בגיל 63.5 כחלק משינוי ארגוני והליך של התייעלות וצמצום בכוח אדם, במסגרתו תפקידה בוטל. לאחר פיטוריה, העובדת הגישה תביעה כנגד המעסיק בבית הדין האזורי לעבודה וטענה לאפליית גיל בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

נציין, כי בתביעות עובדים בגין אפליה בפיטורים, ברגע שהעובד הוכיח כי לא היתה סיבה לפיטוריו, עובר הנטל למעסיק להוכיח כי הפיטורים נעשו בשל שיקולים עניינים ולא בשל אפליה פסולה.

במסגרת פסק הדין נקבע, כי מאחר ולא היתה מחלוקת על כך שהעובדת היתה עובדת מוערכת וכי לא היתה סיבה מקצועית לפיטוריה (מלבד הליכי הצמצום), עבר הנטל למעסיק להוכיח שלא פעל מתוך שיקולים בלתי ענייניים.

בהמשך קבע בית הדין, כי הוכח על ידי המעסיק כי הליכי הצמצום היו אותנטיים ואכן הצריכו פיטורי עובדים וצמצום במשרות. עוד נקבע שאכן תפקידה של התובעת התבטל במסגרת השינוי הארגוני.

ואולם המשיך וקבע בית הדין, כי לא די בכך שגיל התובעת לא נשקל כאחד השיקולים לרעתה במסגרת החלטת הפיטורים, לא די בכך שהיתה הצדקה ארגונית לפיטוריה, לא די בכך שתפקידה בוטל, אלא היה על המעסיק להתיחס לתכנים הנוגעים לעבודה, מסוגלות העובדת, השוואתה ליתר העובדות, כאשר גילה של התובעת היה צריך להיחשב כשיקול חיובי, לזכותה של העובדת, בעת קבלת ההחלטה על פיטוריה. העדר התיחסותה לגילה או התיחסות ניטרלית לגילה – הם המכתימים את החלטת הפיטורים באפליה.

יתרה מכך, לאחר שהתובעת העלתה בשימוע כי היא אם יחידנית לבן עם מוגבלות, היה על המעסיק לנקוט פעולה פוזיטיבית ולחפש הסדר חלופי לפיטוריה. המעסיק לא ערך בדיקה כנה ויסודית המתייחסת לנסיבותיה האישיות של התובעת.

בעת קביעתו, התיחס בית הדין גם לעמדה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אשר הגישה את חוות דעתה בהליך.

לאור זאת, קבע בית הדין כי פיטוריה של העובדת נגועים באפליה.

בית הדין פסק פיצוי לעובדת בגובה 12 משכורות (110,000 ש"ח) בגין הנזק הממוני שנגרם לה (הרף העליון שנקבע בפסיקה). עוד נקבע פיצוי בשל עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

 

השלכות

אמנם מדובר בפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה, שאינה תקדים מחייב, ואולם ייתכן ופסק דין זה מייצג תחילתה של מגמה. לא מן הנמנע שקביעות דומות תיקבענה גם בעתיד, מאחר ונושא אפליית גיל נמצא בכותרות והולך וצובר מודעות.

 

***

מחלקת דיני עבודה במשרדנו עומדת לרשותכם לשאלות והבהרות נוספות בנושא אפליית גיל. לפרטים נוספים, הקליקו כאן.