מהפך בפרשנות חוזים – האומנם?

ביום 5.1.2025 הכנסת אישרה את תיקון מספר 3 לחוק החוזים אשר מגדיר כללים ספציפיים לפרשנות חוזה, תוך אבחנה בין סוגי חוזים. העיתונים התמלאו בכותרות שהציגו את השינוי כ"מהפך" וכביטול "הלכת אפרופים" של בית המשפט העליון. בפועל, לא מדובר בדרמה גדולה, אלא בתיקון שמיישר קו עם מגמות הפסיקה ומיישם אותן.

מה אומר התיקון לחוק החוזים?

סעיף 25 לחוק החוזים עוסק בפרשנות חוזה. כאשר מתגלעת מחלוקת בין הצדדים לגבי משמעותו של סעיף מסוים בחוזה, בית המשפט יפרש את אותו סעיף בהתאם לעקרונות המנחים שמתווה סעיף 25 לחוק החוזים.

לפי החוק לפני התיקון, יש לפרש חוזה לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מהחוזה (כלומר למה התכוונו הצדדים במעמד החוזה) ומנסיבות העניין. החל משנת 2011, סעיף זה מוסיף וקובע שאם אומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יש לפרש את החוזה בהתאם ללשונו, בלבד, ללא פרשנות מרחיבה.

התיקון לחוק מעניק לצדדים את הכוח להחליט גם על אופן פרשנות החוזה, וכן מבחין בין חוזה עסקי לבין חוזה אחר.

התיקון לחוק מעניק לצדדים את הכוח להחליט גם על אופן פרשנות החוזה, וכן מבחין בין חוזה עסקי לבין חוזה אחר:

חוזה עסקי – התיקון קובע כי הוא יפורש לפי לשון החוזה (אלא אם הצדדים קבעו אחרת לעניין פרשנותו), למעט אם מתקיים אחד משני מצבים:

• מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.
• מלשון החוזה בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו.

חוזה שאינו חוזה עסקי – התיקון קובע כי הוא יפורש בהתאם לאומד דעת הצדדים, כפי שמשתמע מהחוזה ומנסיבות העניין. המשקל היחסי שיינתן ללשון החוזה ולנסיבות יתבסס על שיקולים כגון יחסי הצדדים, לרבות פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים ביניהם, מידת הפירוט של החוזה, הניסיון המקצועי של הצדדים והייצוג המשפטי שעמד לרשותם בעת עריכת החוזה.

קצת היסטוריה: פסיקות בתי המשפט ביחס לפרשנות חוזים

בשנת 1973, הנוסח המקורי של הסעיף קבע  שיש לפרש חוזה לפי אומד דעת הצדדים, כפי שמשתמע מתוך החוזה, ואם אינו משתמע ממנו – אז מתוך הנסיבות. עד 1995, הפרשנות הרווחת לסעיף זה הייתה שיש ללמוד תחילה על כוונת הצדדים מלשון החוזה, ואם לשון החוזה אינה מלמדת על אומד דעת הצדדים, מפרשים את החוזה בהתאם לנסיבות.

בשנת 1995 ניתן פסק דין אפרופים של בית המשפט העליון, בו נקבע כי יש לבחון את לשון החוזה ואת הנסיבות יחד במסגרת פרשנות החוזה, כלומר פרשנות רחבה משהייתה בעבר. בשנת 2006 אושרה הלכת אפרופים בהרכב מורחב של בית המשפט העליון בפרשת ארגון מגדלי הירקות. בפסק דין זה הדגישו השופטים כי מטרתו העליונה של פירוש חוזה היא בירור כוונת הצדדים.

בשנת 2011, ועל רקע התחושה שפסק דין זה עשוי להחליש את משקל לשון החוזה, המחוקק תיקן את החוק וקבע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומתוך נסיבות העניין, אולם אם השתמע אומד דעתם במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

בשנת 2019 ניתן פסק הדין ביבי כבישים של בית המשפט העליון, בו הבחינו שופטי העליון בין סוגי חוזים שונים ונתנו משקל רב יותר ללשון החוזה בחוזים מסוימים. באותו עניין נקבע כי החוזה הנדון היה חוזה סגור, המסדיר יחסים עסקיים, ובהתאם לכך נקבע שיש להיצמד ללשון החוזה בעת פרשנותו.

ובשנת 2025, בית המשפט העליון המשיך במגמה של פרשנות חוזים עסקיים בהתאם ללשונם, כשניתן פסק הדין בעניין מלון מלכת שבא. בפסק הדין נקבע כי כאשר מדובר בחוזה סגור בין צדדים מסחריים-עסקיים, יש להיצמד ללשון החוזה ואין לסטות ממנה בפרשנות. בית המשפט הדגיש את חשיבות היצמדות ללשון החוזה לצורך הבטחת היציבות העסקית בישראל.

אז מה מחדש התיקון לחוק החוזים לעומת הפסיקה האחרונה?

התיקון לחוק החוזים שנכנס כעת למעשה מעגן בחקיקה את פסיקת בית המשפט העליון ואת המגמה שנמשכת כבר זמן מה – להבחין בין חוזה עסקי לחוזה אחר, וכאשר מדובר בחוזה עסקי, לפרשו לפי לשונו. זאת במטרה להבטיח ודאות ויציבות בעולם העסקי.

החוזה העסקי מאופיין בכך שהוא נכרת בין אנשי עסקים המורגלים בניהול עסקים ובעריכת חוזים, ומבינים את הסיכונים העסקיים שהם נוטלים על עצמם במסגרת התקשרויותיהם. יתרה מכך, החוזה העסקי נכרת לרוב לאחר משא ומתן ממושך, בליווי עורכי דין, המתדיינים על נוסח הסעיפים השונים עד לגיבוש נוסח סופי עליו חותמים הצדדים. בהתאם, לשון החוזה עליה הסכימו הצדדים כבר משקפת את אומד דעתם, והחוזה מעניק לצדדים ודאות משפטית ביחס לתנאיו. במצב דברים זה, יש היגיון רב בפרשנות חוזים אלה לפי לשונם.

לעומת זאת, חוזים שאינם עסקיים יפורשו לפי אומד דעת הצדדים, בהתאם למכלול שיקולים. אותם שיקולים שמנויים בתיקון לחוק משקפים למעשה את השיקולים שבתי המשפט שוקלים כאשר הם מפרשים חוזה.

בהתאם, התיקון לחוק החוזים אינו מהווה "מהפך", אלא מיישם את המגמה והעמדה שהובעה על ידי בית המשפט העליון בנוגע לפרשנות חוזים.

חידוש זה, החל רק על חוזים שייכרתו או יחודשו לאחר כניסת התיקון לתוקף, מהווה חיזוק נוסף לעיקרון חופש החוזים.

ומה בכל זאת החידוש בתיקון החדש?

החידוש האמיתי בתיקון לחוק אינו טמון דווקא בשאלה האם הפרשנות תיעשה לפי לשון החוזה או לפי אומד דעת הצדדים, אלא בתוספת שמעניקה לצדדים לחוזה כוח נוסף – לקבוע בחוזה עצמו את אופן פרשנותו. תיקון זה מלווה בהבהרה, כי אם הצדדים לא היו מיוצגים בעת עריכת החוזה, יראו בהם כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות.

חידוש זה, החל רק על חוזים שייכרתו או יחודשו לאחר כניסת התיקון לתוקף, מהווה חיזוק נוסף לעיקרון חופש החוזים, שהוא עיקרון יסוד בשיטת המשפט שלנו.

סיכום: צדדים לחוזים עסקיים – איך ממשיכים מפה?

התיקון לחוק החוזים מדגיש את החשיבות המעשית של ניסוח מדויק ומודע של חוזים עסקיים, ומרחיב את יכולת הצדדים לשלוט מראש באופן שבו יפורש החוזה במקרה של מחלוקת.

לנוכח ההבחנה הברורה בין חוזה עסקי לחוזים אחרים, ועל רקע האפשרות החדשה לקבוע מנגנון פרשני מוסכם בתוך החוזה עצמו, מומלץ לצדדים לחוזים מסחריים להיוועץ עם גורם בעל מומחיות ייעודית, לבחון בקפידה את לשון ההסכם, את מידת סגירותו ואת התאמתו לאופי ההתקשרות והסיכונים העסקיים הכרוכים בה. קביעת הוראות פרשנות מפורשות עשויה לתרום לוודאות משפטית, לצמצום חשיפה למחלוקות עתידיות ולחיזוק היציבות של ההסכם, ובלבד שהיא נעשית מתוך הבנה מלאה של השלכותיה ובסיוע ייעוץ משפטי מקצועי ומנוסה, כבר בשלב גיבוש ההסכם.

***

עו"ד גל ליפשיץ היא שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד ברנע ג'פה לנדה.

מחלקת הליטיגציה במשרד מתמחה בייצוג וליווי של לקוחות בסכסוכים עסקיים ומסחריים מורכבים, לרבות בהיקפים כלכליים משמעותיים, הנובעים ממערכות יחסים חוזיות ועסקיות. המחלקה מלווה תאגידים ויחידים, מקומיים ובינלאומיים, לאורך כלל שלבי ההליך – החל מגיבוש אסטרטגיה משפטית מדויקת, דרך ניהול ההליכים המקדמיים ועריכת כתבי טענות, ועד לייצוג בפני הערכאות ולסיומו של ההליך, לרבות באמצעות בוררות, גישור או הסדרי פשרה. לעורכי הדין במחלקה ניסיון רחב בטיפול במחלוקות הנוגעות לפרשנות ואכיפה של חוזים, לצד מומחיות בסוגיות מגוונות מתחום המשפט המסחרי והאזרחי, ובהן בנקאות, ניירות ערך ותאגידים, הגבלים עסקיים, נדל"ן, פרויקטים ותשתיות, וכן סכסוכים בעלי היבטים טכנולוגיים, לרבות סודות מסחריים וזכויות קניין רוחני.