פסיקת בית המשפט בעניין "שוופס": מתי ייבוא מקביל הוא לגיטימי?

בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון עסקו השופטים במתח שבין הלגיטימיות שבפרקטיקת הייבוא המקביל לבין ההגנה על זכויותיו של בעל סימן המסחר "שוופס" הישראלי. יבוא מקביל הינו פרקטיקה מקובלת בישראל. על פי הפרקטיקה, יבואן (שאינו היבואן הרשמי) רוכש מוצרים מקוריים מיצרן בחו"ל ומשווקם לצרכנים במקביל ליבואן הרשמי.

דוקטרינת המיצוי

ההצדקה ליבוא מקביל מקורה ב"דוקטרינת המיצוי". על פי דוקטרינה זו, זכויות של בעל סימן מסחר מגיעות לידי מיצוי רק לאחר שמוצר המוגן על ידי סימן מסחר רשום נמכר בפעם הראשונה, בהסכמתו או בהרשאתו של בעל סימן המסחר הרשום בטריטוריה.

פקודת סימני המסחר בישראל מתווה כללים באשר לרישום ולשימוש בסימנים (אותיות, ספרות, מילים דמויות אותות וכיו"ב) המשמשים או המיועדים לשמש אדם לעניין המוצרים אותם הוא מייצר או בהם הוא סוחר.

על פי הפקודה, אדם הרשום כבעלים של סימן מסחר כלשהו ייהנה מזכות בלעדית וייחודית לשימוש בו בטריטוריה שבה הוא רשום כבעל סימן המסחר.

פסיקת העליון ניתנה נוכח ערעור שהוגש על ידי חברת יפאורה תבורי בע"מ. החברה ערערה על פסיקת בית המשפט המחוזי, אשר קבעה כי היבואן המקביל של מוצרי "שוופס" המיוצרים באוקראינה, רשאי להפיץ אותם בישראל וזאת למרות שחברת יפאורה תבורי היא בעלת סימן המסחר "שוופס" בישראל.

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. העליון קבע כי הטעות הבסיסית אליה נקלע בית המשפט המחוזי, היא ייחוס הבינלאומיות לסימן המסחר הישראלי "שוופס" ושיוכו למערכת גלובאלית של "שוופס", שלאמיתו של דבר איננה קיימת.

פסיקת בית המשפט העליון

על פי פסק הדין, "מותג אוקראיני הנושא סימן שוופס איננו קשור למותג הישראלי אשר מזוהה עם יפאורה באמצעות סימן המסחר שוופס שבבעלותה. אשר על כן, משקאות שוופס שבן שלוש חפצה לייבאם מאוקראינה לישראל הם בגדר מוצר מפר, שיבואו לישראל אסור".

על פי דברי השופט שטיין, בהיעדר קשר חוזי בין בעל סימן המסחר הישראלי ובין בעל סימן המסחר בחו"ל, אין כל בסיס לטענה כי מכירת המוצרים על ידי היבואן המקביל בישראל מגשימה את דוקטרינת המיצוי.

אם כן, ייבוא מקביל הוא בגדר פרקטיקה מסחרית לגיטימית בישראל, כל עוד הוא לא מפיר זכויות של בעל סימן מסחר רשום.

***

משרד עורכי דין ברנע ישמח לעזור לכם בכל מידע נוסף בנושא זה.