ביטול הפקעת קרקע לצורכי ציבור – מתי?

בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון  נדונה, בין היתר, השאלה באילו נסיבות יתערב בית המשפט ויבטל הפקעה?

בעלים של קרקע שהופקעה ע"י עיריית תל אביב לפני כ-50 שנה לצורך הקמת גני ילדים עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את ההפקעה. עתירה קודמת שהוגשה בשנת 2011 נדחתה ובית המשפט הורה לעירייה להתחיל לבנות תוך שנתיים. בחלוף שנתיים העירייה הוציאה היתר בנייה, אולם הבנייה לא החלה ובנסיבות אלה הוגשה עתירה לביטול ההפקעה. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע, כי העובדה שהעירייה לא ביקשה הארכת מועד (מעבר לשנתיים שהוקצבו לה) ולא התחילה אפילו לגדר את השטח, מצדיקה את ביטול ההפקעה. העירייה ערערה לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון בחן את מכלול השיקולים, ביניהם, האינטרס הציבורי, משך הזמן שחלף מאז ההפקעה, הנזק לבעלי הקרקע והתנהלות הרשות המפקיעה.

האינטרס הציבורי – בית המשפט קבע, כי הנזק לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטול ההפקעה גובר על הנזק שיגרם לבעלי הקרקע אשר קיבלו פיצוי מלא וחתמו על כתב ויתור על טענות, ביניהן טענות בגין שיהוי. כמו כן, למרות שהעירייה לא הגישה בקשה להארכת מועדים, אין זה מצדיק את ביטול ההפקעה ופגיעה באינטרס הציבורי.

שיהוי – על מנת לבטל הפקעה במקרה של שיהוי יש צורך בשיהוי בלתי סביר. חלוף הזמן הוא רק מרכיב אחד ולא מכריע, ויש לאזן אותו עם האינטרס הציבורי. בנסיבות שלפנינו קבע בית המשפט, כי ככל שהרשות נכונה באמת ובתמים לפעול להגשמת מטרת ההפקעה וכאשר מטרת ההפקעה לא נזנחה, אזי האינטרס הציבורי מצדיק לאפשר לרשות להתקדם.

במקרה שלפנינו הכריע האיזון בין השיקולים השונים לטובת האינטרס הציבורי וערעור העירייה התקבל בדעת רוב. בית המשפט סבר, כי העירייה לא השתהתה שיהוי בלתי סביר במימוש תכלית ההפקעה וכי הנזק הנשקף לאינטרס הציבורי עולה לאין שיעור על הנזק שייגרם לבעלי הקרקע כתוצאה מאי-ביטול ההפקעה.

לסיכום בית המשפט לא מבטל הפקעה בקלות דעת. כל מקרה נבחן לגופו והתוצאה נקבעת על פי האיזון הראוי בין מכלול השיקולים האמורים.