החלטות סותרות הנוגעות להטבות מס השמורות לדירת מגורים בעלת היתר בנייה שאינו מותר למגורים

האם למרות שהייעוד המקורי של נכס הנמכר הוא לא למגורים, זכאי מי שמוכר אותו לקבל את הטבת מס השבח הניתנת למוכר דירת מגורים?

מנהל מיסוי מקרקעין סירב להעניק הטבת מס שבח לאדם שביקש למכור נכס שרכש בשנת 1992 וסווג "כדירה למגורים" בטענה כי היתר הבנייה, אשר ניתן בשנת 1945, ייעד את הנכס למחסן וחדר הסקה ומעולם לא אושר כדירת מגורים.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שהנכס שימש בפועל למגורים במשך השנים והיו בו כל המתקנים הנדרשים למגורים. העורר טען, כי הוא רכש את הנכס כדירת מגורים, שילם עליה מיסים בזמן הרכישה כפי שהיה נדרש עבור דירת מגורים ובמשך השנים כל הרשויות הרלוונטיות התייחסו גם הן לנכס כדירת מגורים. מיד כשהתגלה הייעוד של הנכס, פעל העורר לשינוי הייעוד.

במקרה דומה שנידון באותה תקופה בועדת הערר נקבע, כי אין להעניק את הטבת המס למי שמכר נכס שהייעוד שלו אינו למגורים. במקרה זה, המוכר הסב מחסן לדירת מגורים בניגוד לחוק, לא תיקן את ההפרה למרות פניית הרשויות אליו ותביעה שהוגשה כנגדו בנושא ולכן על פי הכלל ש"לא יצא חוטא נשכר", ועדת הערר דחתה את ערעורו.

לעומת זאת במקרה הנידון, המוכר לא ידע על הליקוי התכנוני – בהסכם המכר נכתב כי מדובר בדירת מגורים, הוא שילם מיסים בזמן הרכישה לפי דירת מגורים, הנכס אכן שימש למגורים במשך למעלה מ-20 שנה ומיד כשגילה על הבעיה – פעל כדי לתקנה (מהלך שעוד לא הושלם עקב טעות של משרד האדריכלים ששכר לשם שינוי הייעוד). כמו כן, התגלה כי ניתן להכשיר את הנכס למגורים מכוח תמ"א 38 או מכוח תכנית הרובעים של תל אביב. לכן, הערר התקבל והוא היה זכאי להטבת המס בגין מכירת דירת מגורים.