הפקעות קרקעות: לא ניתן לסגת מהבטחה לפיצויים

בית המשפט המחוזי דן לאחרונה בסכסוך בין תובעים, אשר המדינה הפקיעה קרקע השייכת לאביהם בשנת 1976. לטענתם המינהל הפר את ההבטחה שניתנה להם שנתיים אחרי, לפיצוי קרקע במקום אחר. 

התובעים דרשו לחייב את המדינה להחזיר לבעלותם את הקרקע או לחילופין לחייב את המדינה בתשלום מלוא הפיצויים בגין הפקעת הקרקע.

המדינה טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינת של ביהמ"ש מחוזי לביטול ההפקעה, להתיישנות, לאי מתן הבטחה לאב התובעים ועוד. 

בית המשפט המחוזי קבע, כי הסמכות לדון בהשגות על חוקיותם של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות נתונה לסמכות העניינית של בית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, ואינה נתונה לסכמות המקבילה של בית המשפט המחוזי.

הבטחת מנהל המינהל הינה בבחינת הבטחה שלטונית מאחר וניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי. למתן תוקף משפטי להבטחה שלטונית יש לעמוד ב-5 תנאים מצטברים: מתן ההבטחה; מפורשת, ברורה, חד משמעית ולא מוטלת הספק; על התובע להוכיח כי המבטיח התכוון לתת להתחייבותו תוקף משפטי; על התובע להוכיח כי נותן ההבטחה היה בעל הסמכות לתיתה; המבטיח בעל יכולת לקיים את ההבטחה. בענייננו, כלל התנאים מתקיימים.

הנתבעת רשאית לחזור בה מהבטחה אם שינתה את מדיניותה והוכיחה כי קיים טעם סביר ומוצדק לשינוי זה. הנתבעת לא הוכיחה קיומו של טעם זה כך, שעל אף שחלפו 40 שנה עליה לעמוד בהבטחתה ולפצות את התובעים בקרקע.