כללי מקור בסחר בינלאומי

על הסחר הבינלאומי בין סין לארצות הברית מוטלים כיום מכסים ניכרים, שלמעשה חוסמים את הסחר הישיר בין שתי המדינות.

אלא שמכסים אלו מעלים את האפשרות כי סחר בין שתי המדינות יתקיים בעקיפין, דרך מעבר של סחורות במדינות שלישיות. כמובן, העברה של מוצרים מוגמרים סיניים לארצות הברית והצגתם, למשל, כמוצרים המיוצרים בדרום-קוריאה היא אסורה ומהווה עבירה. אך ייתכן מצב ביניים שבו מרכיבים מסוימים של המוצר ייוצרו בסין, ואחרים במדינות אחרות, כמו למשל ישראל, הנהנות משיעור מכס נמוך יותר.

למעשה, מערכת הייבוא לארצות הברית הפכה למערכת מורכבת מאוד. חישוב שיעור המס צריך להעשות לפי הדרגות הבאות:

1. מוצרים מדינות שאינן חברות בארגון הסחר העולמי – שיעור המכס החל יחול להיות שונה ממוצר למוצר וממדינה למדינה. לכל שיעורי המכס הקודמים התווסף ב-5 באפריל מכס בשיעור בסיסי של 10%. בנוסף לזאת, האמריקאים הודיעו כי בתוך 90 יום מה 10 לאפריל הם יטילו על מדינות מסויימות מכסים מיוחדים הנגזרים מפערי הסחר בין המדינות. מכסים אלו יתווספו למכסים הקיימים.
2. מוצרים ממדינות החברות בארגון הסחר העולמי – מדינות אלו כפופות לכלל “המדינה המועדפת ביותר”. לפי כלל זה, ארצות הברית מטילה מכסים על כל מוצר בנפרד, אך שיעור המכס על כל מוצר צריך להיות זהה בין כלל המדינות החברות בארגון הסחר העולמי. למכס זה התווספו ב – 5 לאפריל 10% מכס לכלל המדינות. לגבי מדינה שלא תגיע להסכם בתוך 90 יום – יתווספו מכסים מיוחדים נוספים (אם היא מצויה בקטגוריה של מדינות שלהן עודף סחר מול ארצות הברית). לגבי סין יש כרגע מכס של 145%.
3. מוצרים ממדינות שלהן הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית (למשל: מקסיקו, קנדה, ישראל וצ’ילה). כמעט כל המוצרים של מדינות אלו היו פטורים ממכס. החל מהחמישה לאפריל הוטלו 10% מכס על כלל המוצרים למעט מקסיקו וקנדה. מדינות שלא יגיעו בתוך 90 יום להסדר – יתווספו מכסים מיוחדים נוספים, אם הן מדינות המצויות בקטגוריה של מדינות שלהן עודף סחר מול ארצות הברית.

המבנה המורכב של הסדר המכס מחייב להכריע מה נחשב שמוצר “שמיוצר” במדינה מסוימת, כאשר כיום מוצרים שונים מורכבים מחלקים המגיעים ממדינות שונות.

הכלל העקרוני המקובל על רשויות המכס האמריקאיות הוא כלל “השינוי המשמעותי” substantial transformation. לפי כלל זה – מוצר המכיל מרכיבים מיותר ממדינה אחת הוא מוצר של מדינה שבה עבר שינוי יסודי למוצר חדש ואחר, עם שם, אופי ושימוש מובחנים מזה של המרכיבים שהגיעו ממדינות אחרות.

כלל זה נבחן על בסיס כל מקרה לגופו, ויש בו מקום לשיקול דעת נרחב לרשויות המכס האמריקאיות. עם זאת בדרך כלל, “הרכבה” של מוצר ממרכיבים שונים שהוכנו מראש, ובוודאי שרק אריזה מחדש אינה נחשבת ל “שינוי משמעותי” לצורך העמידה במבחנים של שינוי משמעותי

כלומר: על פי כלל זה  – ניתן לייבא לישראל חומרי גלם מסין, או מרכיבים שונים של מכונות, אך על מנת שמוצר ייחשב כמוצר ישראלי, חלק ניכר מפעילות הייצור צריכה להיעשות בישראל.

בין ישראל לבין ארצות הברית קיים הסכם סחר חופשי הקובע כי על מוצרים המיוצרים בישראל לא יחול מכס בייצוא לארצות הברית. מכסי הגומלין המיוחדים (כרגע בשיעור 17%) יחולו בכל מקרה, אבל מוצרים שמגיעים מישראל לא יישאו בכל מכס נוסף.  אלא שעל מנת להיחשב כמוצר ישראלי לצורך הסכם הסחר החופשי קיים תנאי נוסף  לתנאי השינוי המשמעותי: עלויות הייצור בישראל, לרבות כל העלויות הישירות שניתן לייחס למוצר, עולות על 35% מערך המוצר.

כלומר: על מנת שמוצר ייחשב למוצר ישראלי לצורך הסכם הסחר החופשי ניתן להניח שעד 65% מעלויות הייצור וחומרי הגלם (לא כולל רווחים) יהיו תוצרת של מדינה אחרת, ובכל זאת המוצר ייחשב כמוצר ישראלי לצורך ההסכם.

כרגע נראה שארצות הברית תמשיך לדבוק בכללים אלו גם ביחס למדיניות הטלת המכסים החדשה של הנשיא טראמפ.

כללי המקור הם כללים סבוכים, ומומלץ להיעזר בייעוץ משפטי לשם הערכה פרטנית של תחולתם לגבי כל מקרה בנפרד.