החלטה תקדימית בבית המשפט המחוזי בתל אביב עצרה החלטה של דירקטוריון חברה ישראלית הנסחרת בנאסד"ק מלקיים עסקת שתדלל בעלי מניות במסגרת מאבק שליטה

בשבועות האחרונים הגיע לסיומו מאבק אינטנסיבי שהתנהל במשך כארבעה חודשים סביב השליטה בארקטורוס תרפויטיקס בע"מ (לשעבר, אלקוברה בע"מ), חברה ציבורית המאוגדת בישראל והנסחרת ב-Nasdaq.

על אף הקשר ההדוק של החברה לארצות הברית, ככל החברות המאוגדות בישראל והנסחרות בבורסות זרות, דוגמת הנאסד"ק, החברה הציבורית כפופה לכללי הממשל התאגידי הקבועים בחוק החברות, תשנ"ט-1999.

הדחת המנכ"ל

ראשיתו של מאבק השליטה בינואר 2018, כאשר ארבעה מחברי הדירקטוריון החליטו להדיח את מנכ"ל החברה. בתגובה, בחר המנכ"ל המודח להיאבק על מקומו ודרש כי דירקטוריון החברה יכנס אסיפת בעלי מניות מיוחדת כשעל סדר יומה הדחתם של ארבעת הדירקטורים ומינויים של דירקטורים חדשים תחתם.

בתוך כך, המשיכו ארבעת הדירקטורים בהשתלטותם על החברה. הם הגיעו להסכמה עם דירקטור נוסף במסגרתה הוא יתפטר מתפקידיו ומחברותו בדירקטוריון ויזכה לפיצויים ותשלומים נוספים, ומנגד יעביר את זכויות ההצבעה במניותיו לידי הנשיא הזמני של החברה.

בתגובה לכך, הגיש המנכ"ל המודח בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן צו מניעה כנגד העסקה, בטענה כי היא נעשתה תוך "עניין אישי" של ארבעת הדירקטורים, תוך שימוש במשאבי החברה, בניסיון להטות את מאזן בעלי המניות בחברה. וכל זה, מבלי לקבל את האישורים הקבועים בחוק החברות. עוד באותו היום בית המשפט המחוזי נענה לבקשה, במעמד צד אחד, הורה על צו ארעי שמנע את העברת זכויות ההצבעה של הדירקטור הנוסף.

עסקת השקעה – "בחינה מוגברת"

 בתוך כך, ובמצב דברים בו אסיפת בעלי המניות טרם כונסה, הובאה לאישור הדירקטוריון עסקת בזק במסגרתה חברה גרמנית, שותפה של החברה, תבצע השקעה בחברה בפרמיה של 10% על מחיר המנייה, ובתמורה לכך יוקצו לה מניות בשיעור של 24.9%.

בתגובה, המנכ"ל המודח הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני נוסף, הפעם נגד אישורה של עסקת ההשקעה. הבקשה התבססה, בין היתר, על הוראת סעיף 267 לחוק החברות והטענה כי ארבעת הדירקטורים עומדים להפר את חובותיהם על פי הדין, משעה שאישור עסקת ההשקעה על ידם אינו לטובת החברה, נעשה ממניעים אישיים של שמירה על מקומם, ונועד להפר את מאזן הכוח בקרב בעלי המניות – בפרט לקראת כינוס אסיפת בעלי המניות העתידה לדון בהדחתם מהדירקטוריון.

בהחלטה מנומקת בת 34 עמודים, קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), רות רונן, כי בשים לב לעיתוי ולתנאים בהם נכרתה עסקת ההשקעה, מועבר הנטל לחברה להוכיח כי העסקה הינה לטובתה. עוד נקבע כי הוכח לכאורה כי לארבעת הדירקטורים יש עניין אישי בביצוע עסקת ההשקעה על מנת לשמר את מקומם בדירקטוריון, וכי ההנחה כי ההתקשרות בעסקת ההשקעה נעשתה במטרה לשנות את מאזן הכוחות באסיפה הכללית של בעלי המניות – היא הנחה סבירה. לעומת זאת, נקבע כי לא ניתן לקבוע כי ישנו סיכוי משמעותי שהחברה תצליח לעמוד בנטל שהוטל עליה להוכיח כי השיקול הדומיננטי בהתקשרות בעסקה החדשה היה שיקול של טובת החברה ולא שיקול של טובתם של הדירקטורים.

במצב דברים זה, בו בית המשפט קבע כי הוכח לכאורה כי לארבעת הדירקטורים עניין אישי בהחלטה, אין מדובר בהחלטה שחל עליה כלל שיקול הדעת העסקי (Business Judgment Rule), אלא בהחלטה שיש סיכוי שתיבחן בהתאם לסטנדרט ביקורת של Enhanced Scrutiny. בית המשפט בחר לאמץ את סטנדרט הביקורת של "בחינה המוגברת" (Enhanced Scrutiny) שמקורו במדינת דלוור ונקבע בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בדלוור Unocal Corp v. Mesa Petroleum Co, כי בנסיבות בהן עולה חשש לניגוד עניינים ולקיומם של שיקולים אישיים המעיבים על התנהלות הדירקטוריון, יש להפעיל על ההחלטה ביקורת שיפוטית על פי סטנדרט ביקורת של ה"בחינה המוגברת", המעביר את הנטל אל הדירקטורים להראות כי החלטתם נופלת "במתחם הסבירות".

בית המשפט הבהיר כי בשלב זה של הדיון, קשה לקבוע האם השיקול של שמירה על מקומם של ארבעת הדירקטורים היה השיקול היחיד או למצער הדומיננטי של הדירקטורים. יחד עם זאת, קיומו הברור של השיקול הזה די בו בשלב זה כדי לחזק את טענותיו של המנכ"ל המודח אודות החשש האפשרי מניקיון שיקול הדעת של ארבעת הדירקטורים שקבלו את ההחלטה אודות עסקת ההשקעה. נקבע כי די בכך בשלב זה, כדי לקבוע ולו לכאורה כי אין מדובר בהחלטה שחל עליה כלל שיקול הדעת העסקי המקל, אלא בהחלטה שיש סיכוי שתיבחן בהתאם לסטנדרט ביקורת של הבחינה המוגברת.

בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי כי דינה של הבקשה למתן צו מניעה להתקבל ויש להורות על הקפאת עסקת ההשקעה.

סוף דבר

כעבור זמן קצר ניתנה גם הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה להורות לדירקטוריון החברה לקיים את אסיפת בעלי המניות. בית המשפט הורה לדירקטוריון החברה לכנס את אסיפת בעלי המניות שעל סדר יומה – הדחתם של ארבעת הדירקטורים ומינויים של דירקטורים חדשים – בהתאם לדרישתו של המנכ"ל המודח.

בעקבות החלטות הללו נחתם הסכם פשרה, שבמסגרתו ארבעת הדירקטורים והנשיא הזמני של החברה התפטרו מהחברה, ובמקומם מונו ארבעת חברי הדירקטוריון החדשים, שהוצעו על ידי המנכ"ל המודח. זמן קצר לאחר מכן, שב מר פיין לתפקידו כמנכ"ל ונשיא החברה.