בית המשפט העליון קובע לראשונה – ניתן לתבוע מונופולים בגין גביית מחיר מופרז

בפסק דין תקדימי בעניין החברה המרכזית לייצור משקאות קלים,  קבע בית המשפט העליון כי חוק התחרות הכלכלית מאפשר לתבוע מונופולים בגין גביית מחיר מופרז בלתי הוגן, וכי ניתן להגיש בשל כך תובענה ייצוגית.

בכך הכריע בית המשפט העליון במחלוקת רבת שנים – שמא האיסור שקובע חוק התחרות על מונופול לתמחר באופן "בלתי הוגן" את המוצר או השירות, חל גם על גביית מחיר מופרז (ולא רק על גביית מחיר נמוך, טורפני, שמטרתו לפגוע במתחרים). אמנם, בתי משפט מחוזיים וחלק מהממונים על התחרות גרסו כי איסור זה חל אף על גביית מחיר גבוה בלתי הוגן, אולם עמדה זו לא אומצה בידי בית המשפט העליון – עד עתה.

הכרעת בית המשפט העליון בסוגיה זו צפויה להעניק רוח גבית משמעותית לתובעים, פרטיים או ייצוגיים, שירצו לתבוע בעלי מונופולין בגין תמחור גבוה במיוחד של מוצריהם או שירותיהם.

עיקרי פסק הדין

בית המשפט קבע כי האיסור על גביית מחיר מופרז בידי בעלי מונופולין נחוץ לשם מניעת ניצול של הצרכנים ולשם התמודדות עם יוקר המחיה בישראל. עם זאת קבע בית המשפט כי התערבות במחירים בדיעבד, בשוק חופשי, חייבת להיעשות בזהירות ובריסון. זאת על-מנת שלא לפגוע בתמריצי השקעה של חברות ולהזיק לתחרות החופשית.

המבחנים ליישום עילת המחיר המופרז:

1. על התובע להוכיח כי החברה הנתבעת היא בעלת מונופולין בשוק הרלוונטי. כלומר, חברה המחזיקה בנתח שוק העולה על 50%, או בעלת כוח שוק משמעותי.
2. לאחר מכן, יהא על התובע להוכיח כי המחיר שגובה המונופול הוא "מופרז". כלומר – עולה באופן ניכר על המחיר שהיה נקבע בשוק בתנאי תחרות. בחינה זו תיעשה באמצעות שימוש אפשרי במספר מבחני עזר שכבר הוצעו בעבר:
   • מבחן העלויות. מבחן זה המתמקד בפער שבין מחיר המוצר לבין עלות הייצור/האספקה שלו.
   • מבחן ההשוואה. מבחן שבמסגרתו ניתן להשוות את המחיר שגובה בעל המונופולין, בין היתר, למחיר שגובות המתחרות בשוק; למחיר הנגבה על ידי המונופול מלקוחות שונים; למחיר מוצר דומה בשוק גיאוגרפי אחר או למחיר המוצר בתקופה אחרת.
   • מבחן הרווחיות. מבחן הבוחן את היחס בין רווחיות בעל המונופולין בפועל, לבין "מדד ייחוס", המייצג את תפיסת השוק בנוגע לרמת הסיכון בענף שבו פועלת החברה, שהיא מדידה למעשה של התשואה הנדרשת על ידי המשקיעים עבור השקעה בה.
3. העליון קבע כי הוכחה שבעל המונופולין גבה מחיר מופרז מהווה "אינדיקציה חזקה", כלשונו, שהמחיר "בלתי הוגן". במקרה זה יעבור הנטל לכתפי המונופול להוכיח כי המחיר שהוא גובה הוא הוגן. העברת הנטל לכתפי הנתבע בשלב זה היא חידוש משמעותי, שאף עומד בניגוד לעמדת הממונה והיועץ המשפטי לממשלה בהקשר זה.

כדי להוכיח שהמחיר אכן הוגן, בעל המונופולין יוכל לנסות ולהראות, למשל, כי אספקת המוצר או השירות כרוכה בסיכון גבוה או בהשקעה גבוהה המצדיקים את המחיר, או כי הגבלה על המחיר תשפיע לרעה על מאפיינים אחרים שלו, כגון המגוון, האיכות, הזמינות ומחיר המוצרים שיוצעו לצרכנים בעתיד. בשלב זה אף ייבחן אם המחיר המופרז הוא תוצאה של ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי או שהוא נובע מסיבה לגיטימית. בכלל זה יישקלו פערי הכוחות בין המונופול לבין לקוחותיו, חסמי הכניסה לשוק, עוצמת הביקוש למוצר, ועוד. על פי פסק הדין, מדובר בשאלה של מדיניות משפטית הדורשת הפעלת שיקול דעת.

לבסוף עמד בית המשפט על הקושי הרב להוכיח עילה של גביית מחיר מופרז, הן בשל מורכבות העילה, והן בשל פערי המידע המובנים בין הצדדים – התובע והנתבע – כיוון שלתובע הייצוגי אין גישה לנתוני הנתבע.

בהקשר זה חזר וקבע בית המשפט כי על התובע הייצוגי להניח, כבר בשלב המקדמי של בקשת האישור, תשתית ראייתית ומשפטית מספקת להוכחת עילת המחיר המופרז. כמו כן עליו להראות כי הסיכויים שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה הם טובים. בית המשפט הוסיף, כי על מנת להתגבר על פערי המידע המובנים עומדים לרשות התובע מספר כלים, שהמרכזי והאפקטיבי שבהם הוא הליכי גילוי ועיון במסמכי הנתבע, ואף ציטט פסיקה המדגישה כי במקרים מורכבים הדורשים הסתמכות על מסד נתונים רחב, עשוי בית המשפט – גם במסגרת הליך לאישור תובענה ייצוגית – להורות על גילוי מסמכים ונתונים בהיקף משמעותי.

משמעות פסק הדין

בתי המשפט המחוזיים כבר הכירו באפשרות לתבוע מונופול בגין גביית מחיר מופרז בלתי הוגן, ואף העניקו סעדים על בסיס עילה זו. אולם, הכרת בית המשפט העליון בעילת תביעה זו סותמת על הגולל על טענות אפשריות של נתבעים כי יש להתנגד לעצם האפשרות לתבוע מונופולים בגין מחיר מופרז, ועל טענות אפשריות אחרות, למשל – שאין להתיר תביעה בנוגע למחירי סוגים מסוימים של מוצרים או שירותים (כגון מוצרי יוקרה או מוצרים שאינם חיוניים).

יתרה מכך – בית המשפט העליון קובע אמות מידה סדורות ליישום העילה ובכך מונע פסיקות סותרות.

ולבסוף, בעוד שבית המשפט חוזר ומדגיש את הנטל המוטל על התובע הייצוגי, כבר בשלב בקשת האישור, להציג תשתית מספקת ולהוכיח עילה לכאורה, הוא מקל על התובע לגשר על פערי המידע באמצעות הליכי גילוי מסמכים (אף בהיקף משמעותי), ומעביר חלק מן הנטלים לכתפי המונופול. זאת באופן המקל על התובע להוכיח תביעתו.

בכך צפויה פסיקת בית המשפט העליון לתת רוח גבית לתביעות – הן פרטיות והן ייצוגיות – כנגד מונופולים בטענות לגביית מחיר מופרז בלתי הוגן, ולהגדיל את חשיפת המונופולים לתביעות מסוג זה.

***

מחלקת התחרות וההגבלים העסקיים במשרד עורכי דין ברנע ג'פה לנדה תשמח לעמוד לרשותכם בכל פנייה ושאלה בעניינים אלו.