הסדרת תחום הקריפטו בישראל: תזכיר חוק חדש

רשות המיסים ומשרד האוצר פרסמו תזכיר חוק להסדרת תחום הנכסים הדיגיטליים בישראל. התזכיר מכיר לראשונה בנכסים דיגיטליים כנכסים הוניים החייבים במס רווחי הון והוא הראשון מתוך סדרת חוקים שיקודמו בעניין. התזכיר פורסם כחלק מהתכנית הכלכלית לשנים 2024-2023, שנועדה לפתח את המסגרת והתשתית האסדרתית לנכסים דיגיטליים.

פרסום תזכיר החוק מגיע זמן קצר לאחר פרסום הדוח השנתי של מבקר המדינה, שבו נמתחה ביקורת על רשות המסים על חוסר יעילותה בגביית מסים מרווחי קריפטו ועל אי בחינת פוטנציאל גביית המס בתחום, מה שהוביל, לפי ההערכות, לאובדן הכנסות של כ-2–3 מיליארד ש"ח.

מעמד של נכס דיגיטלי

אחת ההצעות המרכזיות בתזכיר היא להסדיר באופן ברור את מעמדו של "נכס דיגיטלי" כנכס הוני, שמכירתו תחויב במס רווחי הון, אלא אם הפעילות נחשבת לעסק החייב במס שולי. זאת באמצעות קביעת הגדרה מפורטת בחלק העוסק במיסוי רווחי הון. ההגדרה החדשה מגדירה "נכס דיגיטלי" כ"נכס המהווה ייצוג דיגיטלי של ערך או זכות, הניתן להעברה ולאחסון באופן דיגיטלי, והעושה שימוש בטכנולוגית רישום מבוזר, או בטכנולוגיה דומה לרישום או שמירת מידע שקבע השר בצו". עם זאת, ההגדרה מחרגיה באופן מפורש מפורש את הנכסים הבאים מגדר "נכס דיגיטלי": הילך חוקי בישראל, מטבע חוץ, נייר ערך, או כל נכס אחר שהשר יקבע בצו.

חוסר אחידות רגולטורית

עם זאת, אחת הבעיות המרכזיות בתחום היא היעדר אחידות בהגדרות בין הגופים המאסדרים השונים. רשות המסים, רשות שוק ההון, בנק ישראל ורשות ניירות ערך משתמשים במונחים שונים, כגון "מטבע וירטואלי", "נכס קריפטוגרפי", "נכס דיגיטלי" ו"אסימונים קריפטוגרפיים". חוסר אחידות זה מקשה על יצירת מסגרת רגולטורית ברורה, מטשטש את גבולות האכיפה ויוצר חוסר ודאות עבור מחזיקי הנכסים הדיגיטליים.

מטבע חוץ

תזכיר החוק מציע הגדרה מעודכנת ל"מטבע חוץ" בפקודת מס הכנסה, כך שתתבסס על חוק בנק ישראל. לפי ההגדרה המוצעת, "מטבע חוץ" יוגדר כ"שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל", אך רק מטבעות שהונפקו על ידי גוף מדינתי בעל סמכות מוניטרית במדינה ייחשבו כמטבע חוץ. שינוי זה נועד למנוע פרשנות לפיה נכסים דיגיטליים, המשמשים כאמצעי חליפין במדינת חוץ, ייכללו בהגדרת מטבע חוץ למרות שלא הונפקו על ידי בנק מרכזי. המשמעות היא עיגון עמדת רשות המיסים, שאושרה בפסיקת בית המשפט, לפיה נכסים דיגיטליים כאלה לא ייחשבו כמטבע חוץ בדין הישראלי ולא יהיו זכאים לפטור ממס על הפרשי הצמדה.

לבסוף, במסגרת תיקון סעיף 89(ב)(3) לפקודה, מוצע לקבוע כללים ברורים לקביעת מיקום הנפקת או צמיחת רווח ההון מנכסים דיגיטליים, לצורך חיובם במס בישראל. התיקון מבקש לספק מענה למורכבות בקביעת מיקום נכסים דיגיטליים בשל היעדר מיקום פיזי, ומסדיר את החיוב במס באופן המותאם למאפיינים ייחודיים של נכסים אלו.

הכללים המוצעים לקביעת מיקום רווח ההון:

תושבות המוכר: אם המוכר היה תושב ישראל במועד רכישת הנכס;

זיקה לנכסים בישראל: אם הנכס הדיגיטלי משקף זכות, במישרין או בעקיפין, לרכוש שנמצא בישראל. במקרה זה, חלק התמורה הנובע מהרכוש בישראל יחויב במס רווחי הון;

זיקה לחברות ישראליות: אם הנכס הדיגיטלי משקף זכות, במישרין או בעקיפין, בחבר בני אדם שהוא תושב ישראל.

חשיבות התזכיר

התזכיר המוצע מהווה צעד חשוב להסדרת תחום הנכסים הדיגיטליים ולמיצוי פוטנציאל המיסוי ממנו, אך הוא מעלה גם שאלות מורכבות בנוגע ליעילות בפועל. מבקר המדינה הצביע על כך ששיעור המדווחים על רווחים מקריפטו לרשות המסים הוא אפסי – 500 בלבד לעומת ההערכה לפיה קיימים בין 200,000 ל- 1,670,000 מחזיקי קריפטו בישראל.

לטעמנו האתגר האמיתי אינו מוגבל רק לחובת הדיווח. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר שיתוף פעולה מצד המערכת הבנקאית, אשר לעיתים קרובות מסרבת לקבל כספים שמקורם בנכסים דיגיטליים. באופן פרדוקסלי, דווקא אלו שמבקשים לשלם מסים נתקלים בחסמים מצד הבנקים, שמסרבים להפקיד את הכספים לחשבונותיהם. ללא הסרת חסמים אלו מצד הבנקים, תיקון החקיקה לבדו לא יספיק כדי לממש את הפוטנציאל הכלכלי של תחום הקריפטו לטובת הציבור והמשק כולו.