© כל הזכויות שמורות לברנע ג'פה לנדה משרד עורכי דין

Together is powerful

קורונה לא מונעת פינוי שוכר שלא שילם

כמעט בלתי אפשרי לכתוב על שנת 2020 מבלי להתייחס לכוכב המרכזי והמפוקפק שלה – הלא הוא וירוס הקורונה. 

בין השפעותיה ההרסניות, נגעה הקורונה גם בתחום הנדל"ן המניב. מטבע הדברים, עולות כל העת שאלות ביחס לחובות ולזכויות של משכירי ושוכרי נכסים שונים לצרכי מסחר, בידור, פנאי ועוד, במצב הנוכחי של הגבלות ממשלה על הפעילות בנכסים אלו.

אחד המקרים הידועים שהגיע השנה לכותלי בית המשפט הינו בעניין מ.ג. יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א שותפויות בע"מ ואחרים שעסקה בתביעה לפינוי נכס מסחרי באזור התעשייה בחולון. הנכס הושכר למטרת הפעלת אולם אירועים, והסכם השכירות נחתם ב- 26 בינואר 2020.

בפסק הדין, השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל אביב-יפו, קיבל את דרישת התובעת והורה על פינוי המושכר. זאת בשל אי תשלום דמי שכירות על ידי הנתבעת, באופן המקים לתובעת סעד של פינוי.

ראוי לצטט את המסקנות אליהן מגיע השופט יריב במסגרת פסק הדין, וזאת ביחס לשני סעיפי החוק אשר מכוחם טענה הנתבעת לסיכול החוזה – סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, וסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה):

 

  1. על פי ההלכה הפסוקה, הוראות הסיכול שבסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה רלוונטיות רק כאשר המניעה לעשות שימוש נובעת מהמושכר עצמו. זאת, בשל המידע העודף שיש למשכיר על פני שוכר. לעומת זאת, כאשר הגורם המסכל אינו ייחודי למושכר עצמו – כלומר, כאשר מדובר במצב רחב – אזי אין למשכיר יתרון ביכולת לצפות את הסיכון ולהיערך אליו, ואין תחולה להסדר המיוחד שבסעיף 15. משכך, אנו חוזרים אל דיני הסיכול הרגילים – קרי להסדר הקבוע בסעיף 18 לחוק התרופות.

 

  1. ההלכה הפסוקה צמצמה, במהלך השנים, צמצום ניכר ומשמעותי את האירועים שייחשבו כמקימים טענת סיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות. גם אם ייקבע כי מתקיימים תנאי סעיף 18 לחוק התרופות, גם אז לא היה בכך כדי לשלול מאת התובעת את הסעד של פינוי המושכר, שהוא במהותו סעד של ביטול ההסכם.

 

יצוין, כי הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב וכן בקשה לעיכוב ביצוע. זה בטענה לפיה פסק הדין אינו מתחשב בנסיבות החריגות של משבר הקורונה. הדיון בערעור צפוי להתקיים רק בעוד מספר חודשים.

 

בינתיים, השופט יונה אטדגי קבע מתווה לתשלום דמי השכירות לתובעת בגין המושכר. זאת עד להכרעה בערעור, תוך שהוא ציין שככל שהאירוע מתמשך, הכף נוטה לכיוון המשיבה (התובעת) ולטובת זכותה להפיק רווח ראוי מקניינה.