פסק דין בנושא אי תשלום שכר שווה לעובדת ועובד
בחודש יוני האחרון ניתן פסק דין חריג שעסק בחובת תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד. פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עסק ברוקחת שהשתכרה שכר נמוך מזה של גבר שביצע עבודה דומה לשלה (תוך שהיא זכאית למספר קטן יותר של ימי חופשה ומועסקת בהיקף משרה גבוה מזה של העובד), בבית מרקחת אחר בבעלות אותו מעסיק.
לפי בית המשפטי, הוכח כי העובדת מועסקת בעבודה "שווה בעיקרה" לעבודת העובד. כלומר – העובדת נדרשת לאותם כישורים, אחריות, רמת מאמץ, מיומנות ותנאים סביבתיים בביצוע העבודה. על אף עובדה זו, העובדת משתכרת פחות מהעובד ללא טעם ענייני לכך. לאור זאת נפסק כי העובדת זכאית לפיצוי מהמעסיק בגין הפליה.
פסק הדין בעניין זה נוסף לפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ובו נקבע שפיטורי עובדים מבוגרים ללא צידוק מתאים ומבלי שגילם והוותק שלהם נשקל לטובתם מהווה הפליה אסורה.
פסיקה זו מהווה חלק ממגמה של בתי הדין לעבודה להתוות מדיניות של הגוונה (Diversity) בעבודה.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד קובע שעובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך. למרות לשונו הברורה של החוק מחקרים מוכיחים שגם כיום נשים משתכרות פחות מגברים. אקסיומה זו חוצה מגזרים, מקצועות והשכלה, ונכונה לגבי נשים המועסקות בתעשיה, בהייטק, במחקר, באקדמיה ועוד.