בית המשפט העליון: קיזוז רווח הון רק כנגד ירידת ערך שמומשה בפעולת מכירה

פסיקה חדשה של בית המשפט העליון קבעה כי ניתן לקזז הפסד כנגד רווח הון רק כשירידת הערך מומשה דרך מכירה. הסכסוך עסק בחברה רכשה מגרש, באמצעות הלוואת בעלים והלוואה מהבנק. החברה טענה כי לאחר שהשקיעה במגרש וביצעה את המכירה נגרם לה הפסד הון אותו היא ביקשה לקזז מרווח הון מעסקה אחרת.

החברה פנתה לבית המשפט המחוזי מרכז לאחר שפקיד השומה סרב לקזז את ההפסד וזה פסק לטובתה. בית המשפט העליון בית המשפט העליון בחן את המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לחוב אבוד כהפסד הון הקבועה בסעיף 92(א)(1) לפקודה, לפיה יש אפשרות לקזז "הפסד הון שהיה לאדם בשנת מס פלונית ואילו היה רווח הון היה מתחייב עליו במס". בית ההמשפט הבהיר כי "תכלית סעיף 92 לפקודה, כפי שאף עולה מלשון החוק, היא לאפשר את קיזוז הסכום שאלמלא היה הפסד, היה בגדר רווח הון".

מיסוי רווח הון מבוסס על עיקרון המימוש. משמע כי אין מטילים מס אם אין מימוש, ואין מטילים מס רווח הון בגין עליית ערך נכס הון, כל עוד לא מומש רווח זה במכירת הנכס. כך גם קיזוז של הפסד הון מותנה בכך שההפסד מומש. ירידת ערך של נכס, איננה משפיעה על החבות במס רווחי הון, ורק ירידת ערך שמומשה בפעולה של "מכירה", ניתנת לקיזוז כנגד רווח הון.

השקעה כספית שיורדת לטמיון משמע הפסד וגם הלוואה שמוגדרת כ"חוב אבוד" עשויה להוות הפסד הון. כך האמור גם כשמדובר בהלוואת בעלים.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט קבע כי ניתן להכיר בהפסד הון עקב חוב אבוד, רק לאחר שהוכח שההלוואה ו/או ההשקעה לא תיפרע וניתן להניח כי ההשקעה ירדה לטמיון.

עוד הובהר כי קשיי גבייה או ספקות לעניין יכולת פירעון ההלוואה, אינם יכולים להוות הפסד הון. חובה להוכיח כי לא ניתן להשיב את ההשקעה. כמו כן כי טענה בדבר השקעה כושלת, אינה מספיקה בכדי להתיר קיזוז של ההשקעה כנגד רווחי הון וכי יש לבחון את האמור באמצעות "מבחן אובייקטיבי המשלב אמות מידה של שכל ישר והתנהלות עסקית סבירה והינו תלוי בנסיבותיו של כל מקרה".

לעניין המועד שבו נותר הפסד ההון, הנטל על הנישום להוכיח אי אכן מדובר על ויתור החוב בשנת המס הרלוונטית.