דיזלגייט: כללי המשחק בישראל משתנים בכל הקשור לתובענות ייצוגיות בסוגיות של מפגעים סביבתיים

בית המשפט המחוזי אישר לאחרונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד "קבוצת פולקסווגן" וכנגד היבואנית בישראל – צ'מפיון מוטורס. במרכז התובענה הייצוגית נדונה פרשת "דיזלגייט", אשר במסגרתה התגלה כי קבוצת פולקסווגן התקינה תוכנה המזייפת את נתוני זיהום האוויר של מנועי הרכבים מתוצרתה.

פרשת דיזלגייט עלתה לראשונה לכותרות ב-2015, ומאז ננקטו נגד קבוצת פולקסווגן ונושאי המשרה בה שורה של פעולות ממשלתיות ומשפטיות ברחבי העולם.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה לבית המשפט בסמוך לחשיפת הפרשה העולמית, על ידי שלושה בעלי רכבים מתוצרת קבוצת פולקסווגן, אשר ביקשו לנהל את התובענה בשם שתי קבוצות – כלל הציבור אשר נחשף וייחשף (עד למתן פסק הדין בתובענה) לזיהום אוויר עודף כתוצאה מהפליטה העודפת, וקבוצת בעלי רכבי פולקסווגן בהם הותקנה התוכנה.

עילות התביעה כללו, בין היתר, הטעיה (הן במעשה והן במחדל) בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, עוולות סביבתיות מכוח חוק אוויר נקי ומכוח החוק למניעת מפגעים סביבתיים, הפרת חובה חקוקה ותרמית בניגוד להוראות פקודת הנזיקין ופגיעה באוטונומיה של הפרט.

למי שמורה זכות התביעה?

בצעד תקדימי, בית המשפט קבע כי הפרט זכאי להגיש תובענה ייצוגית בשם כלל הציבור בגין נזק הנגרם ממפגעים סביבתיים, וכי למדינה לא עומדת עוד הזכות הבלעדית לנהל הליכים משפטיים בשם הציבור כולו כאשר נגרם לו נזק סביבתי. בכך, ההחלטה העניקה לגיטימציה ו"דחיפה" עבור אזרחים לנהל הליכים משפטיים בגין נזק סביבתי הפוגע לא רק בהם, אלא בכלל הציבור.

קביעה זו של בית המשפט נעשתה כחלק מהדיון בהודעת היועץ המשפטי לממשלה על התייצבות המדינה בהליך (שבהמשך לה, המדינה הגישה בעצמה תביעה אזרחית בעניין), שטען כי למדינה מעמד מיוחד כתובעת בגין נזקים שנגרמו לכלל הציבור, ובכללם נזקי סביבה. טענתו התבססה על נימוקים לפיהם זו אחריות המדינה לשמור על משאבי הטבע ועל האינטרס הציבורי מפני פגיעה בהם.

בבקשתו, התבסס היועץ המשפטי לממשלה על הטענה כי בניגוד לגורם פרטי, המדינה היא בעלת הדין הנכונה לתבוע בשם כלל הציבור בגין פגיעה סביבתית וכי ביכולתה להוכיח ולכמת את הנזק הקונקרטי שנגרם לה עקב זיהום האוויר.

כאמור, בית המשפט פסל את טענת המדינה כי קיימת לה זכות תביעה ייחודית בנושא, וקבע כי לא קיים יתרון משמעותי בניהול ההליך על-ידי המדינה. צוין בהחלטה כי כלי התובענה הייצוגית (או תובענה המונית) בתחום איכות הסביבה הוא כלי יעיל, שכן יש ביכולת השימוש בו להביא להגשמת עיקרון "המזהם משלם".

בשל דברים אלה, בית המשפט קבע כי הפרט זכאי להגיש תובענה ייצוגית בגין נזק הנגרם לו ממפגעים סביבתיים ובפרט מזיהום אוויר, שכן תובענות ייצוגיות סביבתיות מהוות אמצעי אפקטיבי במלחמה בעבירות הנוגעות לאיכות הסביבה (וזאת יחד עם אמצעים מנהליים ואכיפה אזרחית). יחד עם זאת, בית המשפט נתן למדינה את האפשרות להצטרף להליך הייצוגי ולנהל מאבק משפטי משותף.

זהות הנתבעות

גם בכל הנוגע לזהות הנתבעות, בית המשפט לא הקל ראש בעניין אחריותה של היבואנית צ'מפיון מוטורס ופסלה את טענתה כי לא ידעה על התקנת התוכנה ברכבי קבוצת פולקסווגן טרם חשיפת הפרשה בשנת 2015, ומשכך קבעה כי תישאר חלק מהנתבעות בהליך.

עוד נקבע בהחלטה כי מטרתם של תקני פליטת המזהמים ושל חוק אוויר נקי והתקנות מכוחו היא לשמור על בריאות הציבור והסביבה, לכן כל חריגה מהם חזקה שפוגעת באוויר, בבריאות הציבור ובסביבה כולה. על כן, גינה בית המשפט את חוות הדעת שהביאה פולקסווגן בדבר זניחות חריגתה מהתקינה, וקבע כי הדבר חמור ואף עולה לכדי התרסה כנגד החקיקה וכנגד תקני זיהום האוויר המיושמים ברחבי העולם ובישראל, במיוחד בעידן זה בו העולם מודע יותר לסיכונים שבזיהום אוויר ונדרשת אכיפה קפדנית למניעתו.

האצת החקיקה הסביבתית

חוק אוויר נקי היווה התקדמות חקיקתית משמעותית בכל הנוגע לשמירה על משאב האוויר בישראל, לאחר שזמן רב ישראל "השתרכה מאחור" לעומת שאר מדינות העולם המערבי.

אישור בקשה זו והדיון הצפוי בה, תוך שימת דגש על זכותו של הציבור לתנאי סביבה נאותים, מהווים דוגמה נוספת למודעות הסביבתית המתפתחת במדינה, כפי שהיא באה לידי ביטוי, בין היתר, בהאצת החקיקה בנושא בשנים האחרונות, באימוץ תקנים אירופאים (המתעדכנים מעת לעת) בישראל ובאכיפתם המוגברת על ידי רשויות המדינה. אנו צופים כי קביעת בית המשפט תעודד אזרחים רבים לנקוט בצעדים למול מפגעי סביבה שונים ולפנות להגשת תובענות בקריאה לאכיפת נזקי סביבה המזיקים לא רק להם כאינדבידואלים, אלא לציבור בכללותו.