ביהמ"ש העליון: תפקידה של ועדת הערר אינו מצטמצם ל"בחינה מקצועית ותכנונית בלבד"

ועדת הערר דחתה על הסף התנגדות לתוכנית המרוחקת למעלה משני קילומטרים בקוו אווירי מחלקות המתנגדים. בהחלטת הועדה נקבע כי למתנגדים לא הייתה זכות להגשת ההתנגדות מלכתחילה.

בעקבות החלטה זו, הגישו המתנגדים ערר לבית המשפט לעניינים מינהליים אשר התקבל בהתבסס על הוראת סעיף 112(א)(6) לחוק התכנון ובניה. לפי הוראה זו סמכותה של ועדת הערר אינה לבחון משפטית את החלטת הוועדה המקומית, אלא בחינה מקצועית ותכנונית של ההחלטה לגופה. היות והחלטת הועדה משפטית העוסקת בפרשנות סעיף 100 לחוק התכנון והבנייה, הרי שההחלטה אינה כשרה.

בעקבות החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר קבע כי תפקידה של ועדת הערר אינו מצטמצם ל"בחינה מקצועית ותכנונית בלבד", במובן הצר, של החלטת הוועדה המקומית.

בית המשפט, אשר קיבל את הערעור, ציין פסיקה קודמת בה נקבע כי "תפקיד ועדת הערר אינו הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה המקומית, אלא קיום בחינה מקצועית-תכנונית של החלטות הוועדה המקומית לגופן, כמוסד תכנון מקצועי גבוה יותר בהיררכיה התכנונית" עע"מ 5097/19) וכן "בעת בחינת ערר על החלטת הוועדה המקומית על ידי ועדת הערר, רשאית האחרונה לבוא בנעליה של הוועדה המקומית ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול-דעתה התכנוני שלה" (עע"מ 5504/18).

יחד עם זאת בית המשפט העליון קבע כי הפסיקה אינה מצמצמת את סמכות ועדת הערר אך ורק לסוגיות תכנוניות-מקצועיות במובן הצר של המילה. סמכותה של ועדת הערר, כמוסד תכנוני בכיר בהיררכיה התכנונית, להידרש לכלל הסוגיות הנובעות מהחלטת הוועדה המקומית, ובסמכותה להחליט באותן סוגיות מחדש כבעלת הסמכות המקורית לדון בהתנגדות. כך עולה מהגיונם של דברים; כך עולה מהרכב הוועדה שבראשה עומד משפטן; כך משתמע מסעיף 116(א) לחוק, הקובע כי "מוסד תכנון המוסמך להכריע בערר, רשאי לקבלו, כולו או מקצתו, או לדחותו ולאשר את התכנית, עם או בלי שינויים, או לדחותה"; וכך עולה מסעיף 18 לחוק הפרשנות.