שינוי מדיניות איי קיימן ביחס לסיווג מדינות שונות בראי חוקי איסור הלבנת הון
לאחרונה, יותר ויותר משקיעים ישראלים מבקשים להבין מהם הדרישות מקרנות השקעה קיימניות בנוגע למסמכי KYC (מסמכי "הכר את הלקוח") ו-AML (מסמכים הקשורים באיסור הלבנת הון).
הסדר ה–KYC/AML הקודם – רשימת ה-Equivalent Jurisdictions
עד ל- 5.8.2020, דיני איסור הלבנת ההון באיי קיימן כללו רשימת מדינות אשר נחשבו, מבחינת הרשויות ל-"Equivalent Jurisdictions". ישראל נכללה ברשימה זו והיוותה, מבחינת דיני איסור הלבנת ההון, מדינה בעלת "סיכון נמוך" להפרת חוקי איסור הלבנת הון.
למעשה, רשימת מדינות זו אפשרה לקרנות השקעה קיימניות להסתמך על חוקי איסור הלבנת הון של אותן מדינות מהם מגיעים המשקיעים, לצורך ביצוע בדיקות נאותות. כך, משקיעים ישראלים (הן מוסדיים והן פרטיים) בקרנות אלה "נהנו" מהעובדה שישראל סווגה כמדינה בעלת סיכון נמוך להפרת חוקי איסור הלבנת הון ולפיכך נדרשו לספק מסמכי KYC ו-AML בסיסיים בלבד במסגרת הליכי השקעתם בקרנות השקעה קיימניות.
הסדר ה- KYC/AML הקיים – באחריות האדמיניסטרטורים
באוגוסט 2020 ביטלה ה- CIMA, רשותהרגולטוריתהקיימנית (Cayman Islands Monetary Authority), את רשימת ה-"Equivalent Jurisdictions". האחריות ושיקול הדעת בדבר סיווג רמת הסיכון של מדינות המוצא של המשקיעים בקרנות קיימניות עברו לאדמיניסטרטורים של קרנות אלה. האדמיניסטרטורים הינם לרוב חברות בנות של בנקים גדולים, המעניקים שרותי אדמיניסטרציה – כולל ניהול הקשר הטכני עם המשקיעים – לקרנות השקעה. כתוצאה מהעברת סמכות זו, ההכרעה בדבר סיווג רמת הסיכון של המדינה וכפועל יוצא מכך – קביעת היקף בקשות מסמכי ה-KYC וה-AML, נתונה מאז לשיקול דעתם של האדמיניסטרטורים.
לאחרונה, קיים דפוס חוזר בקרב האדמיניסטרטורים והוא לסווג את מדינת ישראל כמדינה בעלת "סיכון בינוני" (ולא "סיכון נמוך" כפי שהיה לפני השינוי).
הקריטריונים לסיווג מדינות כבעלות סיכון נמוך, בינוני או גבוה:
- רמת השחיתות במדינה.
- חברות ב-OECD.
- שייכות לאזור הכלכלי האירופי או חברות באיחוד האירופי.
- חברות בארגון FATF (Financial Action Task Force). זיהוי על ידי ה-FATF כמדינה בעלת ליקויים בתחום איסור הלבנת הון או כמדינה בה חוקי איסור הלבנת הון אינם מספקים.
- האם מוטל חרם כללי (אמברגו) על המדינה?
- חברות בארגון הבינלאומי EGMONT (The Egmont Group of Financial Intelligence Units).
כאמור, חלק מהאדמיניסטרטורים החליטו לסווג את ישראל כמדינה בעלת "סיכון בינוני". כתוצאה מכך גדל היקף בקשות האדמיניסטרטורים הללו למסמכי ה-KYC/AML אודות משקיעים ישראלים. נשאלת השאלה, כיצד ניתן להתמודד עם היקף מוגבר זה, כאשר ידוע שאין טעם לשכנע את האדמיניסטרטורים לשנות את הסיווג הנ"ל של ישראל.
מניסיוננו, הפתרון טמון, לפחות לגבי משקיעים מוסדיים ישראלים, ב" תיאום ציפיות" של הקרן לגבי היקף דרישות ה-KYC/AML אשר המשקיע המוסדי הישראלי מוכן "לספוג". כדי לבצע זאת חשוב לפנות לגורם האמון על גיוס משקיעים וקשרי המשקיעים בקרן כבר בתחילת הקשר בין המשקיע המוסדי לבין הקרן.
פנייה זו צריכה להבהיר לקרן שלמרות המדיניות הנוקשה של האדמיניסטרטור של הקרן, חשוב לשים לב לשני היבטים:
(א) המשקיע המוסדי הינו גוף מפוקח ביותר המפעיל בעצמו מדיניות העומדת בדרישות דיני איסור הלבנת ההון הישראלי.
(ב) "יש גבול" למשאבים שהמשקיע המוסדי נכון להפנות להמצאת מסמכי ה-KYC/AML הרבות מטעם האדמיניסטרטורים.
בדרך זו, ניתן יהיה לצמצם עד כדי להסיר את בקשות ה-KYC/AML.