בית המשפט העליון: דרישה כי דיירי בניין ישתתפו בעלות פרויקט תמ"א 38, הינה תקיפה ישירה של הוראות תמ"א 38
בית המשפט העליון דחה ערעור שהוגש נגד ועדת הערר המחוזית לאשר בקשה להיתר בניה מכוח תמ"א 38. בית המשפט פסק כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה שדנה בקיומן של חלופות למימוש תכלית התכנית שפגיעתן במערערים פחותה. ביהמ"ש דחה את האפשרות שדיירי הבניין ישתתפו בעלויות הפרויקט. עוד קבע כי דרישה כי דיירי בניין ישתתפו בעלות פרויקט תמ"א 38, הינה תקיפה ישירה של הוראות תמ"א 38.
במוקד פסק הדין התבקש חיזוקם של 3 בניינים באשדוד מכוח תכנית תמ"א 38. במסגרת הבקשה להיתר ביקשו יזמי הפרויקט להוסיף בכל בניין 13 דירות ו 2.5 קומות. דיירי הבניינים הסמוכים התנגדו לבקשה להיתר וטענו כי תוספת הבנייה תגרום לחסימת הנוף אל הים הנשקף מדירותיהם ולירידת ערך דירותיהם.
הועדה המקומית דחתה את ההתנגדות ואישרה את הבקשה להיתר. על כן, המתנגדים הגישו ערר לועדת הערר, אשר גם הוא נדחה. לאחר מכן נדחתה גם עתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין. המתנגדים לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט העליון.
המערערים טענו כי תוספת הבנייה תגרום לחסימת הנוף אל הים הנשקף מדירותיהם וכתוצאה מכך לירידת ערך דירותיהם. הם ביססו את טענותיהם על חוות דעת כלכלית מטעמם, ממנה עלה לכאורה כי הפרויקט יהיה רווחי גם אם תאושר תוספת של קומה וחצי בלבד, במקום שתי הקומות וחצי שהתבקשו. בנוסף טענו כי החלטת ועדת הערר מושתתת על עובדות שגויות, מצג שווא ותשתית עובדתית חסרה, כי נפלו פגמים בהליכים בפני ועדת הערר אשר מחייבים את ביטולה כי על העיר אשדוד לאמץ מדיניות כוללת להוצאת היתרים מכוח התכנית, לכל הפחות בכל הנוגע לרובע י"א (בו ממוקמים המבנים מושא הערעור) וכי בהעדר מדיניות אין לאשר בקשות להיתרים מכוח התכנית.
בין היתר, הם טענו כי קיימות חלופות אחרות למימוש הפרויקט ולחיזוק הבניינים, אשר תקטין את הפגיעה בהם. אחת מהחלופות הייתה אישור תוספת קומה וחצי בלבד כאשר דיירי הבניינים ישתתפו בעלויות הפרויקט בהיקף של 50,000 לכל דירה.
בית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק כי לגבי תחולת התכנית בית המשפט העליון אינו יושב כ"מוסד תכנון על" ואינו מחליף את שיקול דעת רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו, למעט במקרים חריגים שבהם נפל פגם בהחלטה או בהליך קבלתה. מקרה זה אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.
אשר לבחינת החלופות, בית המשפט טען כי התכלית המרכזית של התכנית היא התמודדות עם הסיכון להתרחשות רעידות אדמה בישראל על ידי חיזוק מבנים שנבנו שלא בהתאם לתקן. כמו כן התכנית משמשת גורם מרכזי בהתחדשות העירונית, ופתרון אפשרי למחסור הקיים בדירות למגורים, ללא צורך בהשקעת משאבים מהקופה הציבורית.
במסגרת ההחלטה, נדחתה החלופה לפיה בעלי הדירות בבניינים ישתתפו בעלויות הפרויקט ונקבע כי נשיאת בעלי הדירות ביתרת עלות החיזוק (כ-50,000 ש"ח לכל דירה) היא אינה מעשית.
"ברור לכל העוסקים בנושא שהתוחלת להשגת הסכמות של 28 בעלי זכויות בכל בנין לתשלומים ניכרים מעין אלה, אפסית כמעט. לכן נדרשו מוסדות התכנון העליונים להתקין את תמ"א 38. קבלת חלופה מעין זו מהווה, הלכה למעשה, תקיפה עקיפה של הוראות התמ"א עצמה ובודאי שאין מקום לעשות כן בהליך בפנינו".