הסכם פינוי בינוי אינו מטבע עובר לסוחר
כידוע בפרויקטים של התחדשות עירונית, הדיירים בוחרים את החברה שעימם הם מוכנים לצאת למסע הארוך, על בסיס יחסי אמון אישיים בין הצדדים. יחסי אמון אלו הם אלו מובילים את הצדדים לחתימה על הסכם מחייב, והדיירים מצפים כי החברה שעימם התקשרו לא תשתנה ולא תועבר לידי בעלים אחרים.
בהחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי לאחרונה נבחן מקרה בו לאחר שנחתם הסכם בין החברה היזמית לבין בעלי הזכויות בקרקע, מכרה החברה היזמית את השליטה לחברה אחרת.
בעלי הזכויות סירבו לקבל העברה זו שנעשתה ללא הסכמתם. הם הודיעו על ביטול ההסכם בטענה ששינוי הרכב בעלי המניות אינו נעשה בהסכמתם ומפר את שהוסכם עמם.
החברה פנתה לבית המשפט בבקשה לסעדים זמניים למניעת פעולות לביטול ההסכם ולביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובתה. במסגרת הבקשה טענה החברה כי ההסכם בוטל שלא כדין וביטולו נובע מרצון הדיירים להתקשר בחוזה עם יזם אחר.
ביהמ"ש החליט לדחות את הבקשה. הוא קבע כי כבר מראשית הדרך היה חשוב מאוד לבעלי המניות לוודא שעומדת להם שליטה על מאפייני החברה עמה התקשרו, לוודא כי זו לא תוכל להמחות זכויותיה לצד שלישי ללא הסכמת הנציגות מראש ובכתב, וגם לוודא כי הרכב השליטה ביזם לא ישתנה שינוי מהותי, ללא הסכמת הדיירים. מכאן שעל החברה היה לקבל את הסכמת נציגות הבעלים מראש ובכתב בטרם השינוי, דבר שלא נעשה.
בהחלטה הודגש כי פרויקט פינוי בינוי הוא מסע והאתגרים הניצבים בו מצריכים אמון מיוחד בין היזם לבעלי הזכויות. ביהמ"ש התרשם מעדות חברת הנציגות כי במקרה דנן הנציגות ייחסה חשיבות לקשר עם בעלי השליטה במועד התקשרות החוזה. הדיירים לא יודעו אודות השינויים הצפויים בהרכב המניות. זאת למרות שהחברה ידעה כמה הנושא חשוב להם שעה ששמרו לעצמם כוח חוזי להימנע משינוי הרכב בעלי המניות.
בנוסף, ביהמ"ש דחה את טענת המבקשת לפיה ביטול ההסכם נעשה בחוסר תום לב ושלא כדין. בנימוקיו הדגיש כי החוזה מעניק כוח לנציגות להסכים לצירוף בעלי מניות חדשים בחברה או לבעלי השליטה בחברה. נקבע כי משעה שאין הנציגות אישרה את שינוי השליטה ובכל זאת נעשה השינוי, ברור שההסכם יגיע לקיצו.